מדריך סגנונות הבירה המלא

מבוא לסגנונות בירה – אפיון בירה – בסיס – וסגנונות מבוסס על BJCP 2021
כדי לקצר את תיאורי הסגנונות, אנו משתמשים בקיצורים ובמונחים מקצועיים שמייצגים רעיונות מורכבים, ומדלגים על פרטים שנדרשים רק במקרים יוצאי דופן. ישנם מונחים שעשויים להתפרש אחרת במקומות שונים בעולם – לכן אנחנו מגדירים את השימושים שלנו כדי למנוע בלבול. בנוסף, אנחנו מציינים מאפיינים שנחשבים לברירת מחדל או שאינם רלוונטיים לרוב סגנונות הבירה, כדי שלא נצטרך לחזור עליהם בכל תיאור.
________________________________________
סיווג בסיסי
אחת הדרכים המרכזיות כיום לסיווג בירה היא לפי סוג השמרים:
• Ale – תסיסה עליונה (Top-fermenting yeast)
• Lager – תסיסה תחתונה (Bottom-fermenting yeast)
• Fermentation טבעית/מעורבת – בירות שתוססות בעזרת חיידקים או שמרים לא מסורתיים (למשל Brettanomyces).
בגרמניה ובמרכזי בישול ותיקים, הסיווג מתבצע לרוב פשוט לפי תסיסה עליונה או תחתית. לדוגמה, בגרמניה יקראו ל-Kölsch "לאגר בתסיסה עילית", ולא "אייל".
באנגליה, במיוחד בהקשר היסטורי, מפרידים לעיתים בין Ale, Porter ו-Stout – אם כי לא תמיד בהגדרה מדויקת.
הנחיות אלו מתבססות על ההגדרות המודרניות של עולם הבירה הקראפט:
שלוש ההגדרות :
אייל ALE
לאגר LAGER
ווילד WILD
________________________________________
מאפיינים כלליים של כל סגנונות הבירה
כל בירה חייבת להיות לפי כל המופיע בשורות הבאות ,אלא אם צוין אחרת:
• כל הבירות אמורות להיות מותססות בצורה נקייה וללא פגמים טכניים כמו דיאצטיל, DMS, פאנולים, כלור, חמצון או טעמים חמוצים לא מכוונים.
• התחושה בפה (Mouthfeel) אמורה להיות נקייה – בלי עפיצות, שמנונית או תחושות חריגות.
• בבירות עם עד 6% אלכוהול – אין לצפות לטעמי אלכוהול חזקים.
• לאגרים לרוב חלקים, נקיים, וללא אסטרים.
• איילים – עשויים להכיל מעט אסטרים (פרחוניות/פירותיות), וזה תקין.
• תווים של גופרית (Sulfur) או DMS ברמות נמוכות יכולים להופיע בבירות מסוימות (במיוחד עם לתת פילז), אך אינם חובה או רצויים ברמה גבוהה.
________________________________________
מילון מונחים נבחרים למבנה הבירה והאפיון שלה
כשות (Hops)
• כשות אמריקאיות – הדרים, אורנים, פירות טרופיים.
• כשות אירופאיות מסורתיות – פרחוניות, תבלינים, עשבוניות עדינה .
• Dry-Hopping – הוספת כשות אחרי הרתיחה לתוספת ארומה טרייה.
• New World Hops – כוללים גם כשות מאוסטרליה וניו זילנד.
• Juicy – תיאור חדשני לתחושת פירות טריים כמו מנגו או פסיפלורה.
לתת ותהליכי הלתתה
• לתת מינכן – תורם גוף לחם עמוק וקלוי.
• לתת וינה – ארומה קלויה קלה, כמו קרום לחם טרי.
• לתת פילז – דגנים עדינים, מעט מתיקות, נטייה ל-DMS קל.
• Maillard – תוצרי תגובה בין סוכרים לחלבונים (כמו קלייה), יוצרים טעמים עשירים.
שמרים ותסיסה
• תסיסה נקייה – תוצר תסיסה עם מינימום טעמי לוואי.
• Kveik – תרבית שמרים נורווגית מסורתית, כיום לרוב זמינה כזן בודד.
• פירות גלעין – אפרסק, שזיף, דובדבן, מנגו.
• פירות גרעין – תפוח, אגס, חבוש.
תסיסה מעורבת וחמיצות
• Brett – שמרים המייצרים תווים מורכבים: פירותיים, עור, "אסם", "זיעה".
• LAB / Lacto / Pedio – שמות מקוצרים לחיידקי חומצה לקטית.
• Acetic – טעם של חומץ – לרוב נחשב פגם.
• THP – טעם של צ'יריוס או שתן עכברים – תמיד נחשב פגם.
איכות ופגמים
• Balanced – איזון נעים בין מרירות, מתיקות, גוף.
• Crisp – סיום חד ויבש בפה – לרוב חיובי.
• Harsh – תחושה לא נעימה – מרירות מוגזמת, טעם שרוף, אלכוהול צורב.
• Rustic – גס, מסורתי, פשוט – לא מעודן אך לעיתים חיובי.
• Funky – תיאור תסיסה פראית – יכול להיות חיובי או שלילי לפי ההקשר.
מראה
• Belgian Lace – תבנית קצף נשארת על הדופן, נחשבת סימן לאיכות.
• Legs – פסי נוזל על הדופן – לא מדד לאיכות, אך עשויים לרמז על אחוז אלכוהול.
________________________________________
מדריך צבעים (SRM)
צבע ערך SRM
חיוור 2–3
צהוב 3–4
זהוב 5–6
ענברי 6–9
נחושת בהירה 10–14
נחושת 14–17
חום בהיר 17–18
חום 19–22
חום כהה 22–30
שחור 30+
שחור אטום 40+
________________________________________
חלוקה לסגנונות
________________________________________
תגיות סגנון
כדי לאפשר חלוקה, לכל סגנון מוצמדות תגיות מידע:

חוזק אלכהול
• session-strength: פחות מ־4% ABV
• standard-strength: 4–6% ABV
• high-strength: 6–9% ABV
• very-high-strength: מעל 9% ABV

צבע הבירה
• pale-color: חיוור עד זהוב
• amber-color: ענברי עד חום נחושת
• dark-color: חום כהה עד שחור

תסיסה והתיישנות
• top-fermented: תסיסה עילית
• bottom-fermented: תסיסה תחתית
• wild-fermented: תסיסה פראית
• lagered / aged: תסיסה קרה / התיישנות ארוכה

מקור גאוגרפי
• British Isles, Central Europe, North America וכו'

משפחת סגנונות
• ipa-family, stout-family, bock-family, wheat-beer-family ועוד

תקופה
• craft-style: סגנונות חדשים
• traditional-style: מסורתיים
• historical-style: שאינם מיוצרים עוד

בסיס הטעמים:
• Malty מאלטי
טעם עשיר של לתת – לחמי, קלוי, קרמלי או דגני.
• Bitter מריר
מרירות דומיננטית, לרוב מהכשות.
• Balanced מאוזן
שילוב בין מרירות למתיקות – אף מרכיב לא שולט.
• Hoppy כשותי
טעמים וארומות של כשות – פרחוניים, הדריים, עשבוניים, טרופיים וכו'.
• Roasty קלוי
טעמים של לתת קלוי – קפה, שוקולד מריר, טוסט שרוף.
• Sweet מתוק
מתיקות מורגשת – מסוכרים שיוריים או תוספים כמו דבש/פירות.
• Smoke מעושן
טעם של לתת מעושן – כבולי, בייקוני, עצי.
• Sour חמוץ
חמיצות מכוונת – לרוב מתסיסה לקטית או תסיסה פראית.
• Wood עץ
טעמים מאריזת עץ – וניל, טאנינים, עץ קלוי או עץ רטוב.
• Fruit פירותי
טעמים טבעיים או מתוספים של פירות – טריים, יבשים, טרופיים וכו'.
• Spice תבלין
תבלינים טבעיים או תסיסה יוצרת ארומות תבלין – פלפל, ציפורן, קינמון, הל.

ועכשיו לסגנונות:

American Lager Styles
סגנון 1
בירה אמריקאית סטנדרטית (Standard American Beer)
קטגוריה זו כוללת בירות סטנדטיות בארה"ב, עם פנייה רחבה לקהל הרחב. הסגנון כולל גם איילים וגם לאגרים, לרוב בעלי טעמים עדינים, קלים לשתייה וללא מורכבות יתר. רבות מהן מכוונות לקהל ששותה לאגרים מסחריים.

1A. אמריקן לייט לאגר (American Light Lager)
רושם כללי: לאגר קליל מאוד, מוגז בכבדות, כמעט ללא טעם, מיועד לשתייה קרה מאוד. רענן ומרווה במיוחד.

ארומה: ריח לתת נמוך עד לא קיים, עשוי להיות גרעיני, מתקתק או דמוי תירס. ריח כשות פרחוני/תבליני – אופציונלי.

מראה: צבע בהיר חיוור עד צהוב בהיר. קצף לבן דקיק שנעלם במהירות. צלול מאוד.

טעם: גוף נייטרלי, סיום יבש וחד. טעמי דגן או תירס בעוצמה נמוכה עד נמוכה מאוד. כשות – אם יש, בעוצמה חלשה מאוד. מרירות נמוכה. פרופיל תסיסה נקי.

פה: גוף קליל עד מימי. גיזוז גבוה מאוד עם עקצוץ קל.

היסטוריה: נוסח לראשונה בשנות ה־40, זכה להצלחה רק ב־1973 ע"י מילר.

מרכיבים: לתת אמריקאי, עד 40% תירס או אורז. שמרי לאגר. מעט מאוד כשות.

השוואה: גרסה קלה ודלת קלוריות של American Lager. פחות כשות מ-Leichtbier גרמני.

נתונים טכניים: OG: 1.028–1.040, FG: 0.998–1.008, IBU: 8–12, SRM: 2–3,
ABV: 2.8–4.2%

דוגמאות מסחריות: Bud Light, Coors Light, Miller Lite

נכלל בסגנונות הבאים: session-strength, pale-color, bottom-fermented, lagered, north-america, traditional-style, pale-lager-family, balanced

1B. אמריקן לאגר (American Lager)
רושם כללי: לאגר קל-גוף, מוגז, נייטרלי בטעם, מוגש קר מאוד. פשוט, קל לשתייה ומרווה.

ארומה: ריחות לתת ותירס חלשים. ריח כשות חלש – אופציונלי.

מראה: צבע קש בהיר עד צהוב בינוני. קצף לבן לא יציב. צלול מאוד.

טעם: טעמי לתת דלילים, מתיקות דמוית תירס קלה. מרירות נמוכה עד בינונית-נמוכה. פרופיל תסיסה נקי.

פה: גוף נמוך עד בינוני-נמוך. גיזוז גבוה עם עקצוץ.

היסטוריה: התפתח לאחר ביטול היובש, הפך לבירה הנפוצה ביותר בארה"ב.

מרכיבים: לתת אמריקאי, עד 40% תירס/אורז. כשות מינימלי. שמרי לאגר.

השוואה: יותר גוף וטעם מ-Light Lager. פחות כשות מ-International Pale Lager.

נתונים טכניים: OG: 1.040–1.050, FG: 1.004–1.010, IBU: 8–18, SRM: 2–3.5,
ABV: 4.2–5.3%

דוגמאות מסחריות: Budweiser, Miller High Life, Pabst Blue Ribbon

נכלל בסגנונות הבאים: standard-strength, pale-color, bottom-fermented, lagered, north-america, traditional-style, pale-lager-family, balanced

1C. קרים אייל (Cream Ale)
רושם כללי: בירה קלה, מוגזת היטב, מרעננת ונעימה לשתייה. יותר אופי מלאגר מסחרי, אך עדיין מתונה.

ארומה: ריח לתת מתון עם ניחוחות מתירס. ריח כשות – פרחוני/תבליני, אופציונלי.

מראה: קש בהיר עד זהוב בהיר. קצף בינוני. צלול מאוד.

טעם: מתיקות לתתית קלה, תירס קל, מרירות נמוכה. סיום יבש או מעט מתקתק. תסיסה נקייה.

פה: גוף קל עד בינוני. תחושה חלקה. מוגז מאוד.

היסטוריה: סגנון אמריקאי מהמאה ה-19 שהתחרה בלאגרים.

מרכיבים: לתת שורה שישית, עד 20% תירס וסוכר. כשות מכל סוג. שמרי אייל נקיים.

השוואה: דומה ל-American Lager אך עם יותר אופי. חלקה וקלה מ-Blonde Ale.

נתונים טכניים: OG: 1.042–1.055, FG: 1.006–1.012, IBU: 8–20, SRM: 2ABV: 4.2–5.6%

דוגמאות מסחריות: Genesee Cream Ale, Sleeman Cream Ale

נכלל בסגנונות הבאים: standard-strength, pale-color, any-fermentation, north-america, traditional-style, pale-ale-family, balanced

1D. אמריקן וויט ביר (American Wheat Beer)
רושם כללי: בירת חיטה בהירה, רעננה, נקייה בתסיסה עם טעמי דגן ולחם. כשות נעים, גוף קל וגיזוז גבוה.

ארומה: ניחוחות חיטה, לחם או בצק. מתיקות קלה, אסטרים מתונים – בננה אינה מתאימה.

מראה: צהוב בהיר עד זהוב. יכול להיות צלול או עכור. קצף לבן ועמיד.

טעם: טעמי חיטה מתונים. מתיקות לתתית עד יובש חד. כשות פירותי/פרחוני/תבליני – בעוצמה מתונה. ללא ציפורן.

פה: גוף בינוני-קל. מוגז היטב. תחושת פה רכה ולעיתים מעט שמנתית.

היסטוריה: גרסה אמריקאית לסגנון הווייסביר, אך נקייה ומכשותת יותר.

מרכיבים: שמרי אייל נקיים. 30–50% לתת חיטה. כשות אמריקאי או גרמני.

השוואה: יותר כשות ופחות שמרים מבווייסביר. אין בננה או ציפורן.

נתונים טכניים: OG: 1.040–1.055, FG: 1.008–1.013, IBU: 15–30, SRM: 3–6, ABV: 4.0–5.5%

דוגמאות מסחריות: Bell’s Oberon, Widmer Hefeweizen

נכלל בסגנונות הבאים: standard-strength, pale-color, any-fermentation, north-america, craft-style, wheat-beer-family, balanced

סגנון 2: לאגר בינלאומי (International Lager)

בירות לאגר בינלאומיות הן בירות תעשייתיות מסחריות שמיוצרות ברוב מדינות העולם. בין אם הן מבוססות על סגנונות אמריקאיים או אירופאיים – לכולן אופי אחיד יחסית והן משווקות באגרסיביות. הסגנון נגזר באופן רופף מלאגרים מסוג פילזנר, כשהווריאציות הכהות כוללות טעמי לתת נוספים, אך שומרות על פנייה רחבה לקהל.

2A. לאגר בהיר בינלאומי (International Pale Lager)

רושם כללי: לאגר בהיר ויבש, עם טעמים מעודנים, מוגז מאוד. רענן, קליל, ומרווה כשמוגש קר.

ארומה: ריח לתת גרעיני או מתקתק דמוי תירס – נמוך עד בינוני-נמוך. כשות תבליני/עשבוני/פרחוני – קל עד בינוני. תסיסה נקייה.

מראה: צבע קש בהיר עד זהוב. קצף לבן קצפי שאינו יציב. צלול מאוד.

טעם: טעמי לתת גרעיני נמוכים עד בינוניים, מרירות בינונית-נמוכה עד בינונית. סיום יבש, חד ונקי. טעמי כשות – תבליני/עשבוני – אופציונליים. מתיקות לתתית קלה אפשרית. איזון בין מרירות למתיקות.

פה: גוף קל עד בינוני. מוגז היטב. עקצוץ פחמני אפשרי.

הערות: פחות תוספים מלאגרים אמריקאיים. לעיתים נקראים בטעות "פילזנר". טעמי "סקאנק" אינם חלק מהסגנון.

היסטוריה: פיתוח מסחרי שנועד להוות גרסה פרימיום ללאגר אמריקאי. מחוץ לארה"ב – גרסה נגישה לפילזנר.

מרכיבים: לתת. לעיתים תירס/אורז/סוכר, אך לרוב כל לתת.

השוואה: מריר ועמוק יותר מ-American Lager, אך פחות מכשות מגרמני. פחות עשיר מצ'כי.

נתונים טכניים: OG: 1.042–1.050, FG: 1.008–1.012, IBU: 18–25, SRM: 2–6, ABV: 4.5–6.0%

דוגמאות מסחריות: Heineken, Corona Extra, Birra Moretti

נכלל בסגנונות הבאים: standard-strength, pale-color, bottom-fermented, lagered, traditional-style, pale-lager-family, balanced

2B. לאגר ענברי בינלאומי (International Amber Lager)

רושם כללי: לאגר ענברי, חלק, קל לשתייה, עם טעמי קרמל וטוסט עדינים. מאוזן, מעט תוספי בישול ומרירות מרוסנת.

ארומה: לתת גרעיני נמוך עד בינוני, עם נגיעות קרמל או קלייה. לעיתים אגוזי. כשות עדין אופציונלי. תסיסה נקייה.

מראה: זהוב ענברי עד אדמדם-נחושת. צלול מאוד. קצף לבן עד שמנת, לא יציב.

טעם: טעמי קרמל או לחם קלוי, מתיקות תירס קלה – אפשרית. מרירות נמוכה עד בינונית. איזון נוטה למאלט. סיום יבש מתון.

פה: גוף קל עד בינוני. מוגז בינוני-גבוה. חלק ולעיתים מעט שמנתי.

הערות: סגנון רחב של לאגרים ענבריים מסחריים שהתפתחו במדינות שונות.

היסטוריה: לרוב פיתוח של Pale Lager או גרסה גנרית של סגנונות מסורתיים.

מרכיבים: לתת, לתת קלוי (Amber, Victory), כשות אירופאי/אמריקאי. תוספים וסוכרים אפשריים.

השוואה: פחות מאלטי מווינה לאגר. פחות עשיר מאלטביר.

נתונים טכניים: OG: 1.042–1.055, FG: 1.008–1.014, IBU: 8–25, SRM: 6–14, ABV: 4.5–6.0%

דוגמאות מסחריות: Dos Equis Amber, Brooklyn Lager, Yuengling Lager

נכלל בסגנונות הבאים: standard-strength, amber-color, bottom-fermented, lagered, traditional-style, amber-lager-family, malty

2C. לאגר כהה בינלאומי (International Dark Lager)

רושם כללי: גרסה כהה, עשירה ומעט מתוקה של Pale Lager. גוף מעט מלא יותר וטעם מאלטי בולט, אך מרירות נשארת נמוכה.

ארומה: ריח לתת עדין. ארומת קלייה/קרמל – אופציונלית. כשות תבליני קל – אופציונלי. תסיסה נקייה.

מראה: ענבר כהה עד חום כהה עם ברק וניצוצי רובי. קצף בז' עד חום בהיר, לא עמיד.

טעם: מתיקות מאלטית נמוכה עד בינונית. טעמי קרמל, מולסה, קפה – אפשריים. כשות – עדין מאוד. מרירות נמוכה עד בינונית. סיום מעט חד. איזון נוטה למאלט.

פה: גוף קל עד בינוני-קל. חלק. מוגז בינוני-גבוה.

הערות: סגנון רחב של לאגרים כהים שאינם מרירים או קלויים מדי.

היסטוריה: גרסאות כהות של Pale Lager שנועדו לשוק ההמוני. לעיתים גרסה מתוקה/צבועה.

מרכיבים: לתת שורה שנייה/שישית, תירס/אורז/סוכר, לתת כהה/קרמלי. לעיתים חומרי צבע.

השוואה: פחות עשיר מ-Munich Dunkel או Schwarzbier.

נתונים טכניים: OG: 1.044–1.056, FG: 1.008–1.012, IBU: 8–20, SRM: 14–30, ABV: 4.2–6.0%

דוגמאות מסחריות: Shiner Bock, Heineken Dark, Baltika #4

נכלל בסגנונות הבאים: standard-strength, dark-color, bottom-fermented, lagered, traditional-style, dark-lager-family, malty

סגנון 3: לאגר צ'כי (Czech Lager)

לאגרים צ'כיים מחולקים לפי דרגת כבידה (שיעור סוכר) – טיוטה (výčepní), לאגר (ležák), וספיישל (speciální) – ולפי צבע: בהיר (světlé), ענברי (polotmavé), וכהה (tmavé). סיווג זה דומה לשיטת החלוקה הגרמנית, אך בטווח כבידות שונה. לרוב, הבירות הצ'כיות עשירות יותר בטעם, גוף ורכות יחסית לגרמניות, בזכות שיטות בישול שונות (כמו decoction) ותסיסה קרה וארוכה עם שמרים פחות נייטרליים. הן עשויות להכיל מעט דיאצטיל – לא ברמה חמאתית, אלא כתוספת לעגלגלות התחושתית של הבירה.

3A. לאגר צ'כי בהיר (Czech Pale Lager)

רושם כללי: לאגר בהיר קל-גוף, מרענן, עשיר, מריר וכשותי. מזכיר את הטעמים המוכרים של פילזנר צ'כי, אך עם גוף קל יותר ואלכוהול נמוך יותר.

ארומה: לתת עשיר-לחמי (בינוני-נמוך עד בינוני), עם כשות צ'כי עשבוני או תבליני. רמז לקרמל אפשרי. דיאצטיל עדין מאוד או אסטרים – אופציונליים.

מראה: צהוב בהיר עד זהוב עמוק. קצף לבן עשיר ועמיד. צלול מאוד.

טעם: לתת לחמי מתון עד בינוני. סיום מריר וכשותי, לעיתים מעט עגלגל. מרירות גבוהה אך לא חדה. טעמי כשות – עשבוניים/תבליניים. אסטרים או דיאצטיל – רק ברמה נמוכה מאוד.

פה: גוף קל עד בינוני-קל. מוגז בינוני.

הערות: שם הסגנון בצ'כית: světlé výčepní pivo. הסוג הנפוץ ביותר בצ'כיה.

היסטוריה: יוספ גרול יצר שני סגנונות ב-1842– טיוטה ולאגר – כשהטיוטה הייתה הפופולרית יותר.

מרכיבים: לתת פילזנר צ'כי, מים רכים, כשות צ'כי מסורתי, שמרי לאגר מקומיים. תסיסה קרה.

השוואה: גרסה יומיומית וקלה של פילזנר צ'כי. פחות מרוכז, יותר מרענן.

נתונים טכניים: OG: 1.028–1.044, FG: 1.008–1.014, IBU: 20–35, SRM: 3–6, ABV: 3.0–4.1%

דוגמאות מסחריות: Bernard světlé 10, Primátor Antonín, Radegast Rázna 10

נכלל בסגנונות הבאים: session-strength, pale-color, bottom-fermented, lagered, central-europe, traditional-style, pale-lager-family, bitter, hoppy

3B. לאגר פרימיום צ'כי בהיר (Czech Premium Pale Lager)

רושם כללי: לאגר בהיר ורענן עם נוכחות מאלט וכשות בולטות וסיומת ארוכה. הטעמים המאלטיים מורכבים יחסית לסגנון פילזנר, המרירות חזקה אך לא חדה – מה שיוצר רושם טעמי מאוזן ועגלגל שמקל על השתייה.

ארומה: לתת עשיר ולחמי בעוצמה בינונית עד בינונית-גבוהה, כשות תבליני/פרחוני/עשבוני בעוצמה בינונית-נמוכה עד בינונית-גבוהה. דיאצטיל קל או אסטרים עדינים – אופציונליים.

מראה: צהוב בינוני עד זהוב עמוק. צלול מאוד עם קצף לבן, סמיך ועמיד.

טעם: לתת עשיר ומורכב עם מרירות בולטת אך רכה. טעמי כשות תבליניים או פרחוניים בינוניים. טעם לתת לחמי עם רמז לקרמל. הסיומת יכולה לנטות למאלט או לכשות אך לא באופן קיצוני. דיאצטיל קל ואסטרים – אפשריים.

פה: גוף בינוני. גיזוז נמוך עד בינוני.

הערות: כולל סגנונות כמו světlý ležák ו-světlé speciální pivo. גרסאות "kvasnicové" (מועשרות בשמרים טריים) נפוצות בצ'כיה.

היסטוריה: מזוהה עם פילזנר אורקוול (Pilsner Urquell) משנת 1842. נקודת המפנה הייתה ייצור עם שמרי לאגר ומלטינג אנגלי.

מרכיבים: לתת וצ'כי, כשות צ'כי, שמרי לאגר צ'כיים, מים רכים.

השוואה: עשיר יותר בצבע, גוף וטעם מ-German Pils. חזק יותר מ-Czech Pale Lager.

נתונים טכניים: OG: 1.044–1.060, FG: 1.013–1.017, IBU: 30–45, SRM: 3.5–6, ABV: 4.2–5.8%

דוגמאות מסחריות: Pilsner Urquell, Budvar 33, Bernard světlé ležák 12°

נכלל בסגנונות הבאים: standard-strength, pale-color, bottom-fermented, lagered, central-europe, traditional-style, pilsner-family, balanced, hoppy

3C. לאגר ענברי צ'כי (Czech Amber Lager)

רושם כללי: לאגר צ'כי ענברי עם טעמי לתת עשירים וכשות ברמות משתנות. מאוזן בין יבש ומעט ביסקוויטי למתוק וקרמלי.

ארומה: ארומת לתת עשירה – לחמית או קרמלית. כשות תבליני/עשבוני – נמוך עד בינוני. אסטרים קלים (פירות יער/גלעין) ודיאצטיל קל – אופציונליים.

מראה: ענבר כהה עד נחושת. קצף שמנת עמיד. צלול מאוד.

טעם: לתת דומיננטי (לחם, קרמל, קרקר, סוכר חום). כשות תבליני נמוך עד בינוני. איזון בין מתיקות ליובש. פירות כהים ותבלינים – אופציונליים. ללא טעמי קלייה.

פה: גוף בינוני עד בינוני-מלא. מרקם רך, לפעמים קרמי. גיזוז נמוך עד בינוני.

הערות: השם בצ'כית: polotmavé pivo (בירה "חצי-כהה").

היסטוריה: סגנון בסגנון וינה שנשמר בצ'כיה והתעורר עם עליית מבשלות בוטיק.

מרכיבים: לתת פילז, וינה, מינכן, ולעיתים לתת קרמל. מים רכים, כשות ושמרים צ'כיים.

השוואה: דומה לווינה לאגר, אך עם יותר כשות בסיום. עשיר יותר מ-British Bitter.

נתונים טכניים: OG: 1.044–1.060, FG: 1.013–1.017, IBU: 20–35, SRM: 10–16, ABV: 4.4–5.8%

דוגמאות מסחריות: Bernard Jantarový, Gambrinus Polotmavá, Kozel Semi-Dark

נכלל בסגנונות הבאים: standard-strength, amber-color, bottom-fermented, lagered, central-europe, traditional-style, amber-lager-family, balanced

3D. לאגר כהה צ'כי (Czech Dark Lager)

רושם כללי: לאגר כהה, עשיר, מאלטי, עם קלייה בעוצמה משתנה. מורכב, עם איזון בין מתיקות למרירות עדינה וכשות תבליני אפשרי.

ארומה: לתת כהה ומתוק – קרום לחם, אגוזים, פירות יבשים, קולה, שוקולד. קלייה – בינונית עד לא קיימת. כשות תבליני – קל. אסטרים ודיאצטיל קלים – אפשריים.

מראה: נחושת כהה עד שחור כמעט, לרוב עם נגיעות אדומות. קצף בז’ עד חום בהיר. צלול מאוד.

טעם: לתת עשיר, עם מוצרי מאיארד, מתיקות שאריתית קלה, קרמל, קלייה עדינה, פירות כהים. כשות תבליני קל. מרירות מתונה. איזון מאלטי או מאוזן. דיאצטיל ואסטרים קלים – אפשריים.

פה: גוף בינוני עד מלא. חלק, לעיתים קרמי. גיזוז נמוך עד בינוני. אלכוהוליות קלה אפשרית בגרסאות חזקות.

הערות: משלב סגנונות tmavý ležák ו-tmavé speciální pivo. הגרסאות המסורתיות לרוב מתוקות יותר עם מרירות נמוכה יותר.

היסטוריה: U Fleků מייצרת את הדוגמה הידועה ביותר מאז 1499. הסגנון נפוץ כיום בקרב מבשלות קטנות.

מרכיבים: לתת פילז, לתת כהה, לתת קרמל, לתת וינה/מינכן. מים רכים. כשות ושמרים צ'כיים.

השוואה: עשיר יותר מ-Munich Dunkel או Schwarzbier, עם יותר נוכחות כשות.

נתונים טכניים: OG: 1.044–1.060, FG: 1.013–1.017, IBU: 18–34, SRM: 17–35, ABV: 4.4–5.8%

דוגמאות מסחריות: Kozel Dark, Budvar Dark, U Fleků

נכלל בסגנונות הבאים: standard-strength, dark-color, bottom-fermented, lagered, central-europe, traditional-style, dark-lager-family, balanced

סגנון 4: לאגר גרמני בהיר מאלטי (Pale Malty European Lager)

סגנון זה כולל לאגרים גרמניים בהירים של Vollbier ועד Starkbier, אשר מדגישים את טעמי לתת הפילז תוך שמירה על תסיסה מלאה.

4A. מינכן הלס (Munich Helles)

רושם כללי: לאגר גרמני בצבע זהוב עם טעם מאלטי חלק וסיום יבש. כשות עדין ותיבול פרחוני/עשבוני שומרים על איזון מאלטי אך לא מתוק, מה שהופך את הבירה לנעימה לשתייה יומיומית.

ארומה: ארומת לתת מתוקה-גרעינית בעוצמה בינונית. כשות תבליני/פרחוני נמוך עד בינוני-נמוך. תסיסה נקייה. דגש על מאלט.

מראה: צהוב חיוור עד זהוב. צלול. קצף לבן קרמי ועמיד.

טעם: התחלה מאלטית בינונית עם רמז מתיקות, מרירות נמוכה עד בינונית-נמוכה. סיום רך ויבש. כשות עדין – תבליני/עשבוני. איזון נוטה למאלט אך לא מתוק בפועל.

פה: גוף בינוני, גיזוז בינוני. מרקם חלק ומעוגל.

הערות: גרסאות טריות יותר בגרמניה בולטות יותר במאלט וכשות. גרסאות מחוץ למינכן נוטות להיות מעט חזקות יותר.

היסטוריה: נוצר ב-1894 במינכן כדי להתחרות בפילזנר. מיוחס לרוב למבשלת Spaten.

מרכיבים: לתת פילז, כשות גרמני מסורתי, שמרי לאגר גרמני נקיים.

השוואה: יותר גוף מאלט מ-German Pils, אך פחות חד וכשותי. פחות אלכוהול מ-Festbier.

נתונים טכניים: OG: 1.044–1.048, FG: 1.006–1.012, IBU: 16–22, SRM: 3–5, ABV: 4.7–5.4%

דוגמאות מסחריות: Augustiner Lagerbier Hell, Paulaner Münchner Lager

נכלל בסגנונות הבאים: standard-strength, pale-color, bottom-fermented, lagered, central-europe, traditional-style, pale-lager-family, malty

4B. פסטביר (Festbier)

רושם כללי: לאגר גרמני בהיר, חלק ונקי, עם טעם מאלטי בינוני-חזק וכשות קל. שומר על איזון בין חוזק לשתייה נוחה. מציג טעמי לתת אלגנטיים מבלי להיות כבד.

ארומה: עשירות מאלטית בינונית עם ניחוח קלוי/בצקי. כשות פרחוני/עשבוני נמוך עד בינוני-נמוך. תסיסה נקייה.

מראה: צהוב עמוק עד זהוב כהה. צלול ובהיר. קצף לבן עמיד.

טעם: טעם מאלטי בינוני עד גבוה עם תווים קלים של טוסט ובצק. מרירות בינונית-נמוכה עד בינונית. כשות עדין. סיום מאלטי וטעים. פרופיל תסיסה נקי.

פה: גוף בינוני, מרקם חלק עד קרמי. גיזוז בינוני.

הערות: הבירה המוגשת בפועל באוקטוברפסט כיום. נקראת גם Wiesn. שונה ממארצן המסורתית.

היסטוריה: מאז שנות ה-90 הבירה הרשמית באוקטוברפסט.

מרכיבים: לתת פילז, בתוספת וינה או מינכן. כשות גרמני. שמרי לאגר.

השוואה: פחות קלוי ממארצן, חזק יותר ממינכן הלס, פחות מאלטי מבוק בהיר.

נתונים טכניים: OG: 1.054–1.057, FG: 1.010–1.012, IBU: 18–25, SRM: 4–6, ABV: 5.8–6.3%

דוגמאות מסחריות: Paulaner Oktoberfest Bier, Weihenstephaner Festbier

נכלל בסגנונות הבאים: standard-strength, pale-color, bottom-fermented, lagered, central-europe, traditional-style, pale-lager-family, malty

4C. בוק בהיר (Helles Bock / Maibock)

רושם כללי: לאגר גרמני בהיר, חזק ומאלטי עם סיום יבש. יותר כשות ופחות עומק מאלטי מבוקים כהים.

ארומה: לתת מתוק-גרעיני בינוני עד חזק, לעיתים קלוי קלות. כשות תבליני נמוך – אופציונלי. תסיסה נקייה. אסטרים או אלכוהול קלים – אפשריים.

מראה: זהוב כהה עד ענברי בהיר. צלול מאוד. קצף לבן עשיר ועמיד.

טעם: טעמי לתת לחמיים, בצקיים, קלויים בעדינות. מוצרי מאיארד מורגשים. מרירות בינונית. כשות תבליני – אופציונלי. פרופיל נקי ומאוזן. סיום יבש אך מאלטי.

פה: גוף בינוני. גיזוז בינוני עד בינוני-גבוה. חלק, ללא עפיצות. חמימות אלכוהולית קלה – אפשרית.

הערות: ידוע גם כמאיבוק. מוגש באביב. כולל גרסאות קלות ויבשות יותר מ-Dunkles Bock.

היסטוריה: התפתח מאוחר יחסית לשאר משפחת הבוק. הופץ בעונת מאי.

מרכיבים: לתת פילז, וינה, מינכן. כמות קטנה של לתת קריסטל בהיר אפשרית. כשות גרמני מסורתי. מים רכים.

השוואה: בוק בהיר מול בוק כהה – פחות טעמי לתת עמוקים, יותר כשות. דומה ל-Festbier מחוזק.

נתונים טכניים: OG: 1.064–1.072, FG: 1.011–1.018, IBU: 23–35, SRM: 6–9, ABV: 6.3–7.4%

דוגמאות מסחריות: Ayinger Maibock, Hofbräu Maibock

נכלל בסגנונות הבאים: high-strength, pale-color, bottom-fermented, lagered, central-europe, traditional-style, bock-family, malty

סגנון 5: בירה אירופאית בהירה ומרירה (Pale Bitter European Beer)

סגנון זה מתאר בירות גרמניות בהירות עם איזון מריר או מאוזן וכשות בולטת במידה קלה עד בינונית. לרוב מותססות תחתית או עוברות יישון קר, ובעלות תסיסה מלאה.

5A. ליכטביר גרמני (German Leichtbier)

רושם כללי: לאגר גרמני בהיר, גוף קל, אלכוהול נמוך ומרירות בינונית. משלב טעמי לתת וכשות באופן נעים ומתאים לבירה קלילה .

ארומה: כשות תבליני/עשבוני/פרחוני – נמוך עד בינוני. לתת מתוק-גרעיני – נמוך עד בינוני-נמוך. תסיסה נקייה.

מראה: צבע קש חיוור עד צהוב עמוק. צלול מאוד. קצף לבן בינוני שנשמר במידה בינונית.

טעם: לתת מתוק-גרעיני – נמוך עד בינוני. מרירות בינונית. כשות תבליני/עשבוני – נמוך עד בינוני. סיום יבש עם טעמי לתת וכשות קלים.

פה: גוף קל עד קל מאוד. גיזוז בינוני עד גבוה. חלק ויבש.

הערות: שייך לקטגוריית Schankbier. לעיתים נקרא Diät Pils או Helles. נפוץ כבירה דיאטטית.

היסטוריה: גרסאות מסורתיות נועדו לעובדים פיזיים. גרסאות מודרניות פונות לקהל בריאות.

מרכיבים: לתת פילז, שמרי לאגר גרמניים, כשות גרמני מסורתי.

השוואה: דומה ל-Pils גרמני אך קל יותר, אלכוהולי פחות. מר יותר מ-American Light Lager.

נתונים טכניים: OG: 1.026–1.034, FG: 1.006–1.010, IBU: 15–28, SRM: 1.5–4, ABV: 2.4–3.6%

דוגמאות מסחריות: Greif Bräu Leicht, Schönramer Surtaler Schankbier

נכלל בסגנונות הבאים: session-strength, pale-color, bottom-fermented, lagered, central-europe, traditional-style, pale-lager-family, bitter, hoppy

5B. קֶלש (Kölsch)

רושם כללי: בירה בהירה ועדינה מאזור קלן, עם איזון עדין בין מאלט, פרי וכשות. סיום יבש, תסיסה עלית, תסיסה קרה.

ארומה: לתת גרעיני מתוק נמוך מאוד. ארומת פירות (תפוח, אגס) – אופציונלית ומעודנת. כשות פרחוני/תבליני קל – אפשרי.

מראה: צהוב בינוני עד זהוב בהיר. צלול מאוד. קצף לבן עדין שאינו תמיד יציב.

טעם: איזון עדין בין לתת, פירותיות, כשות ומרירות. סיום יבש, רך, עגלגל. לא חד. טעמי לחם או דבש – אפשריים. כשות בעוצמה בינונית-נמוכה.

פה: גוף קל עד בינוני-קל. גיזוז בינוני עד בינוני-גבוה. חלק, לא כבד.

הערות: מוגנת תחת Kölsch Konvention. מוגשת בכוס Stange מסורתית (200 מ"ל).

היסטוריה: סגנון מסורתי של קלן. נאסר לייצר תחתית בעיר ולכן יוצרה בירה עלית עם אופי של לאגר.

מרכיבים: לתת גרמני (פילז/וינה), כשות מסורתי, שמרי אייל גרמניים נקיים. לעיתים מעט לתת חיטה.

השוואה: קרובה ל-Cream Ale, אך עם יותר חדות גרמנית.

נתונים טכניים: OG: 1.044–1.050, FG: 1.007–1.011, IBU: 18–30, SRM: 3.5–5, ABV: 4.4–5.2%

דוגמאות מסחריות: Reissdorf Kölsch, Früh Kölsch, Gaffel Kölsch

נכלל בסגנונות הבאים: standard-strength, pale-color, top-fermented, lagered, central-europe, traditional-style, pale-ale-family, balanced

5C. הלס אקספורטביר (German Helles Exportbier)

רושם כללי: לאגר גרמני זהוב עם איזון בין טעמי לתת חלקים לכשות מרירה ונוכחת. גוף בינוני, עוצמה מעט גבוהה.

ארומה: לתת מתוק-גרעיני בינוני, עם תווים קלויים או בצקיים. כשות תבליני בינוני-נמוך עד בינוני. תסיסה נקייה.

מראה: צהוב בינוני עד זהוב עמוק. צלול. קצף לבן עמיד.

טעם: איזון בין לתת לכשות, עם סיום יבש ומתובל. טעמי לתת וכשות מורגשים במידה שווה.

פה: גוף בינוני עד מלא. גיזוז בינוני. חלק ונעים. חמימות קלה אפשרית.

הערות: ידועה גם כ-Dortmunder Export. שילוב בין Pils לגרסה בהירה של מינכן הלס.

היסטוריה: התפתחה בדורטמונד ב־1870. לאחר מלחמת העולם הפכה לפופולרית במיוחד.

מרכיבים: לתת פילז, כשות גרמני/צ'כי, מים מינרליים, שמרי לאגר.

השוואה: פחות כשות מסיום של Pils, אך מר יותר ממינכן הלס.

נתונים טכניים: OG: 1.050–1.058, FG: 1.008–1.015, IBU: 20–30, SRM: 4–6, ABV: 5.0–6.0%

דוגמאות מסחריות: DAB Dortmunder Export, Schönramer Gold

נכלל בסגנונות הבאים: standard-strength, pale-color, bottom-fermented, lagered, central-europe, traditional-style, pale-lager-family, balanced

5D. פילס גרמני (German Pils)

רושם כללי: לאגר גרמני יבש, בהיר, מריר עם ארומת כשות בולטת. חד, רענן ונקי.

ארומה: כשות פרחוני/תבליני בינוני עד בינוני-גבוה. לתת לחמי/דבש קל – נמוך עד בינוני.

מראה: צבע קש עד צהוב עמוק. צלול מאוד. קצף לבן, סמיך ועמיד.

טעם: פתיחה לתתית שמתחלפת במהירות למרירות וכשותיות. סיום יבש וחד. איזון נוטה למר.

פה: גוף בינוני-קל. גיזוז בינוני עד גבוה. עשוי להרגיש מעט מינרלי.

הערות: בוואריה – מרירות רכה יותר. בצפון – חד, יבש וכשותי. המונח “Pils” נפוץ יותר מ-“Pilsner” בגרמניה.

היסטוריה: גרסה גרמנית לפילזנר הצ'כי, מותאמת למים מינרליים וכשות מקומי.

מרכיבים: לתת פילז קונטיננטלי, כשות גרמני מסורתי, שמרי לאגר גרמניים.

השוואה: קל ויבש יותר מ-Czech Premium Pale Lager, מריר יותר מהלס.

נתונים טכניים: OG: 1.044–1.050, FG: 1.008–1.013, IBU: 22–40, SRM: 2–4, ABV: 4.4–5.2%

דוגמאות מסחריות: Jever Pilsener, Paulaner Pils, Schönramer Pils

נכלל בסגנונות הבאים: standard-strength, pale-color, bottom-fermented, lagered, central-europe, traditional-style, pilsner-family, bitter, hoppy

6A. מרצן (Märzen)

רושם כללי: לאגר גרמני ענברי, נקי, עשיר בטעמי לתת קלויים ולחמיים, מרירות מאוזנת וסיום יבש. טעמי המאלט רכים, מורכבים, ואינם מכבידים.

ארומה: לתת עשיר, לחמי, קלוי קלות. תסיסה נקייה. כשות פרחוני/תבליני קל – אפשרי. אסור: ארומות קרמל, ביסקוויט, קקאו.

מראה: צבע ענברי-כתום עד נחושת אדמדמה. צלול מאוד. קצף עמיד בגוון לבן-שנהב.

טעם: לתת קלוי עשיר – בינוני עד גבוה. מתיקות בתחילה, סיום יבש. מרירות מאוזנת. כשות קל – אפשרי. סיומת מאלטית, לא מתוקה. תסיסה נקייה.

פה: גוף בינוני, מרקם חלק וקרמי. גיזוז בינוני. אין תחושת מתיקות.

הערות: גרסאות מודרניות לגרמניה בצבע זהוב – ראה Festbier. בירות "אוקטוברפסט" המיוצאות לרוב מבוססות על סגנון זה.

היסטוריה: נוצרה במינכן ב־1841 כלאגר חזק שנשמר במערות בקיץ. שירתה את אוקטוברפסט עד 1990.

מרכיבים: לתת מינכן, תסיסת לאגר, כשות גרמני מסורתי. מַשׁ דֶקוֹקצְיָה מסורתי.

השוואה: פחות חזק ועשיר מבוק כהה. יותר מאלט ויותר גוף מ-Festbier.

נתונים טכניים: OG: 1.054–1.060, FG: 1.010–1.014, IBU: 18–24, SRM: 8–17, ABV: 5.6–6.3%

דוגמאות מסחריות: Paulaner Oktoberfest Märzen, Hacker-Pschorr Oktoberfest

נכלל בסגנונות הבאים: standard-strength, amber-color, bottom-fermented, lagered, central-europe, traditional-style, amber-lager-family, malty

6B. ראוכביר (Rauchbier)

רושם כללי: לאגר גרמני ענברי עם טעמי לתת קלויים מועשרים בעשן עץ אשור. מתובל, יבש ומורכב.

ארומה: שילוב של עשן עץ אשור (מעודן עד חזק) עם לתת קלוי. כשות תבליני קל – אפשרי. תסיסה נקייה.

מראה: ענברי עמוק עד חום נחושתי. צלול. קצף שמנת/שנהב סמיך.

טעם: שילוב מאוזן של טעמי לתת קלויים עם עשן. עשן יכול להרגיש כבייקון, עץ או חם. מרירות בינונית מאוזנת. סיום יבש. אסור: עשן צורב, כימי, גומי, גז.

פה: גוף בינוני, גיזוז בינוני-גבוה. חלק ונקי. עפיצות לא רצויה.

הערות: סגנון מסורתי מבמברג. גרסאות אחרות מעושנות – להכניס לקטגוריה 32A.

היסטוריה: מסורת מקומית בבמברג, גרמניה. נוצר אחרי התפתחות המרצן.

מרכיבים: לתת ראוך (Rauchmalz) מסוג וינה, שמרי לאגר, כשות גרמני או צ'כי.

השוואה: כמו מרצן – אך עם עשן מורגש. לרוב כהה יותר.

נתונים טכניים: OG: 1.050–1.057, FG: 1.012–1.016, IBU: 20–30, SRM: 12–22, ABV: 4.8–6.0%

דוגמאות מסחריות: Schlenkerla Märzen, Spezial Rauchbier Märzen

נכלל בסגנונות הבאים: standard-strength, amber-color, bottom-fermented, lagered, central-europe, traditional-style, amber-lager-family, malty, smoke

6C. בוק כהה (Dunkles Bock)

רושם כללי: לאגר גרמני כהה, חזק, עשיר בטעמי לתת קלוי ולחמי, אך לא מתוק. מאוזן, מלא ומחמם.

ארומה: לתת קלוי ולחמי בינוני עד גבוה, לעיתים פירות יבשים. ללא כשות. מעט אלכוהול אפשרי. תסיסה נקייה.

מראה: נחושת כהה עד חום עם הבהובים אדמדמים. קצף קרמי עמיד.

טעם: לתת קלוי עשיר ומורכב, עם רמזים לקרמל. סיום יבש ומתובל. מרירות נמוכה-בינונית. אין טעמי שריפה או ביסקוויט יבש.

פה: גוף בינוני-מלא. גיזוז נמוך-בינוני. חמימות אלכוהולית קלה. חלק.

הערות: Mash דֶקוֹקְצְיָה משפר את עומק המאלט.

היסטוריה: נוצר בעיר איינבך בגרמניה הצפונית. שוחזר במינכן במאה ה-17. "בוק" = תיש.

מרכיבים: לתת מינכן/וינה, כשות אירופי מסורתי, שמרי לאגר.

השוואה: יותר מאלט ועומק מבוק בהיר. פחות חזק מדופלבוק. מאלטי יותר ממרצן.

נתונים טכניים: OG: 1.064–1.072, FG: 1.013–1.019, IBU: 20–27, SRM: 14–22, ABV: 6.3–7.2%

דוגמאות מסחריות: Einbecker Ur-Bock Dunkel, Aass Bock

נכלל בסגנונות הבאים: high-strength, amber-color, bottom-fermented, lagered, central-europe, traditional-style, bock-family, malty

7A. לאגר וינאי (Vienna Lager)

רושם כללי: לאגר ענברי בעוצמה בינונית, עם מאלט חלק, קלוי מעט, וסיום יבש ומאוזן. מאלט עשיר ונקי, המודגש באלגנטיות תודות לאיכות חומרי הגלם.

ארומה: לתת טוסטי עשיר – בינוני. כשות פרחוני – אפשרי. תסיסה נקייה. אסור: קרמל, ביסקוויט, קקאו.

מראה: ענבר אדום בהיר עד נחושת. צלול ובהיר. קצף לבן-שנהב עמיד.

טעם: לתת עשיר ומעודן עם מרירות מאוזנת. טוסטיות קלילה. סיום יבש אך חלק. כשות עדין – אפשרי. תסיסה נקייה.

פה: גוף בינוני-קל עד בינוני. מרקם קרמי קל. גיזוז בינוני. חלק.

הערות: לא בירה לחגים, אלא יומיומית. דוגמאות מודרניות נוטות להיות מתוקות ומבוססות תוספים.

היסטוריה: נוצרה ע"י אנטון דרהר בוינה, 1841. אומצה גם במקסיקו ע"י מבשלים אוסטרים.

מרכיבים: לתת וינה איכותי (או פילז/מינכן), כשות מסורתי, שמרי לאגר גרמני.

השוואה: פחות מאלטית ממארצן, יבשה יותר. פחות מתוקה מהלאגרים הצ'כיים.

נתונים טכניים: OG: 1.048–1.055, FG: 1.010–1.014, IBU: 18–30, SRM: 9–15, ABV: 4.7–5.5%

דוגמאות מסחריות: Ottakringer Wiener Original, Chuckanut Vienna Lager גולדסטאר

נכלל בסגנונות הבאים: standard-strength, amber-color, bottom-fermented, lagered, central-europe, traditional-style, amber-lager-family, balanced

7B. אלטביר (Altbier)

רושם כללי: אייל גרמני מקורר לאחר התססה, מהעיר דיסלדורף. בעל טעמי לתת קלוי עם מרירות בולטת, גוף מוצק, וסיומת יבשה.

ארומה: לתת עשיר, קלוי, קליפת לחם. ללא טעמי קקאו או קליה עמוקה. כשות פלפלי/פרחוני נמוך-בינוני. תסיסה נקייה. אסטרים – אפשריים.

מראה: ענבר עד נחושת עמוקה, אך לא חום. בהיר מאוד. קצף סמיך שנהב.

טעם: פרופיל לתת קלוי ועשיר עם מרירות בינונית-גבוהה. סיום יבש ומעט אגוזי או מריר-מתוק. תסיסה נקייה. פרי כהה קל – אפשרי.

פה: גוף בינוני. מרקם חלק. גיזוז בינוני עד גבוה.

הערות: מוגש מדחף בעיירה Altstadt. גרסאות Sticke/Doppelsticke – יש להזין כ-biere היסטורית.

היסטוריה: פותח בדיסלדורף כהתמודדות עם הלאגר. שם הסגנון מתייחס ל"ישנות" שיטת האייל.

מרכיבים: לתת פילז/מינכן, כשות Spalt או דומיו, שמרי אייל גרמניים נקיים. Mash מדורג מסורתי.

השוואה: מר יותר מלאגר ענברי בינ"ל. דומה ל-California Common. פחות מאלטי מבוק כהה.

נתונים טכניים: OG: 1.044–1.052, FG: 1.008–1.014, IBU: 25–50, SRM: 9–17, ABV: 4.3–5.5%

דוגמאות מסחריות: Uerige Altbier, Bolten Alt, Diebels Alt

נכלל בסגנונות הבאים: standard-strength, amber-color, top-fermented, lagered, central-europe, traditional-style, amber-ale-family, bitter

סגנון 8: לאגר אירופאי כהה (Dark European Lager)

8A. מינכן דונקל (Munich Dunkel)

רושם כללי: לאגר חום מסורתי מבוואריה. טעמי לתת עמוקים וקלויים , ללא טעמים שרופים. חלק ועשיר עם מרירות מרוסנת וסיום יבש.

ארומה: עשירה בלתת קלוי, שוקולד עדין, אגוזים, טופי. כשות – נמוך או לא קיים. פרופיל תסיסה נקי.

מראה: נחושת כהה עד חום כהה, עם גוונים אדומים. קצף בהיר-שנהב. צלול.

טעם: טעמי לתת קלויים, מעט שוקולד, אגוזים. מרירות נמוכה עד בינונית. סיום יבש-מאלטי. פרופיל תסיסה נקי.

פה: גוף בינוני עד מלא. גיזוז בינוני. תחושת פה רכה ומעט דקסטרינית, לא כבדה.

הערות: הסגנון הכהה המקביל להלס. גרסאות פרנקוניות – מרות יותר.

היסטוריה: פותח בספטן בשנות ה-30 של המאה ה-19. הפך לנפוץ בבוואריה כולה.

מרכיבים: לתת מינכן מסורתי. לעיתים תוספת לתת פילז/וינה. כשות גרמני. יישון קר.

השוואה: פחות מאלטית מבוק כהה, פחות קלוי מסברצביר. יותר מאלטי ופחות כשותי מלאגר כהה צ'כי.

נתונים טכניים: OG: 1.048–1.056, FG: 1.010–1.016, IBU: 18–28, SRM: 17–28, ABV: 4.5–5.6%

דוגמאות מסחריות: Ayinger Altbairisch Dunkel, Hacker-Pschorr Münchner Dunkel

נכלל בסגנונות הבאים: standard-strength, dark-color, bottom-fermented, lagered, central-europe, traditional-style, malty, dark-lager-family

8B. שוורצביר (Schwarzbier)

רושם כללי: לאגר גרמני כהה עם איזון בין טעמי קלייה חלקים למרירות בינונית. גוף קל יחסית וסיום יבש – בירה כהה שקל לשתות.

ארומה: לתת קלוי מתון – שוקולד, קפה. כשות – פרחוני עדין אפשרי. תסיסה נקייה.

מראה: חום כהה עם הברקות אדומות. קצף שנהב עמיד.

טעם: לתת קלוי שוקולדי חלק, ללא מרירות שרופה. סיום יבש. מרירות בינונית. כשות עדין אפשרי.

פה: גוף בינוני-קל עד בינוני. חלק, ללא אסטינג'נטיות.

הערות: שוורצביר = "בירה שחורה". אין דמיון ל-porter. נקי, לא שרוף.

היסטוריה: סגנון מקומי בתורינגיה, סקסוניה ופרנקוניה. היווה השראה לבירות כהות ביפן.

מרכיבים: לתת מינכן/פילז, לתת קלוי נטול קליפה, כשות גרמני, שמרי לאגר גרמניים.

השוואה: כהה יותר מדונקל, גוף קל יותר. לא כמו פורטר. פחות מאלטי וכשותי מלאגר כהה צ'כי.

נתונים טכניים: OG: 1.046–1.052, FG: 1.010–1.016, IBU: 20–35, SRM: 19–30, ABV: 4.4–5.4%

דוגמאות מסחריות: Köstritzer Schwarzbier, Chuckanut Schwarz

נכלל בסגנונות הבאים: standard-strength, dark-color, bottom-fermented, lagered, central-europe, traditional-style, balanced, dark-lager-family

סגנון 9: בירה אירופאית חזקה (Strong European Beer)

9A. דופלבוק (Doppelbock)

רושם כללי: לאגר גרמני חזק, עשיר ומאלטי במיוחד. גרסאות כהות עם עומק טעמים גבוה; גרסאות בהירות – יבשות וכשותיות יותר.

ארומה: לתת חזק, טעמי קרמל קלים, פירות כהים אפשריים. גרסה כהה – שוקולד קל, תוצרי מאילארד. גרסה בהירה – לתת קלוי, לעיתים נגיעה כשותית.

מראה: כהה – נחושת עד חום כהה עם קצף שנהב. בהיר – זהב עמוק עד ענבר.

טעם: מאלטי מאוד. מרירות נמוכה עד בינונית. טעמי פירות כהים בגרסה הכהה. סיום מתון – לא דביק.

פה: גוף בינוני-מלא. חלק, ללא חום אלכוהולי. חמימות קלה אפשרית.

הערות: בירה בווארית קלאסית ממנזר פאולנר. נקראת "לחם נוזלי". השם דופלבוק מתייחס לעוצמה.

היסטוריה: נוצרה ע"י נזירי סנט פרנסיס במאה ה-18. הייתה פחות יבשה מהיום.

מרכיבים: לתת פילז, מינכן, וינה. שמרי לאגר. כשות גרמני. שימוש בדקוֹקציה.

השוואה: כמו בוק כהה או הלס בוק – רק עוצמתי ומלא יותר.

נתונים טכניים: OG: 1.072–1.112, FG: 1.016–1.024, IBU: 16–26, SRM: 6–25, ABV: 7.0–10.0%

דוגמאות מסחריות: Ayinger Celebrator, Paulaner Salvator

נכלל בסגנונות הבאים: high-strength, amber-color, pale-color, bottom-fermented, lagered, central-europe, traditional-style, bock-family, malty

9B. אייסבוק (Eisbock)

רושם כללי: לאגר כהה, מרוכז, מלא-גוף, עם טעמי מאלט ואלכוהול חמימים, אך חלקים ולא צורבים.

ארומה: מאלט מרוכז – קרמל, טוסט, פירות כהים, רמז לשוקולד. אלכוהול מורגש אך לא תוקפני.

מראה: נחושת כהה עד חום כהה. הברקות אדומות. קצף בינוני עד נמוך. "רגליים" מורגשות.

טעם: מאלטי-מתוק, אלכוהול חממי, מרירות מאזנת. לא דביק. סיום יבש מאלכוהול.

פה: גוף מלא עד מלא מאוד. גיזוז נמוך. מרקם חלק. חמימות נעימה.

הערות: מרוכז ע"י הקפאה והסרת קרח. לא חובה שיהיה חזק יותר מדופלבוק.

היסטוריה: נוצר בקולמבאך, פרנקוניה, בסוף המאה ה-19.

מרכיבים: כמו דופלבוק. תהליך הקפאה להעצמת עוצמה וטעם.

השוואה: לא בהכרח חזק מדופלבוק. לא כמו וויטוויין.

נתונים טכניים: OG: 1.078–1.120, FG: 1.020–1.035, IBU: 25–35, SRM: 17–30, ABV: 9.0–14.0%

דוגמאות מסחריות: Kulmbacher Eisbock

נכלל בסגנונות הבאים: very-high-strength, amber-color, bottom-fermented, lagered, central-europe, traditional-style, bock-family, malty

9C. פורטר בלטיק (Baltic Porter)

רושם כללי: פורטר כהה, מאלטי, עשיר, מחמם וחלק, עם טעמי פירות כהים וקלייה מאוזנת שאינה שרופה.

ארומה: קרמל, טופי, טוסט, ליקריץ. אלכוהול מורכב. תסיסה נקייה. פירות כהים – שזיף, דובדבן, ענבים.

מראה: חום כהה עד נחושת אדומה. קצף טניני עמיד.

טעם: תערובת עשירה של מאלט, פירות כהים ואלכוהול. טעמי שוקולד, קפה, ליקריץ. מרירות מאזנת בלבד. כשות קל עד לא קיים.

פה: גוף מלא, חלק, חמימות אלכוהולית חלקה. גיזוז בינוני-גבוה.

הערות: בירות שונות מאזורי הים הבלטי. קלות לשתייה למרות עוצמתן. ייתכנו הבדלים בין מדינות.

היסטוריה: נוצרו עצמאית במדינות הבלטיות בעקבות הפסקת יבוא פורטר אנגלי.

מרכיבים: לתת כהה נטול מרירות, בסיס וינה/מינכן, שמרי לאגר או אייל קר. כשות קלאסי.

השוואה: שילוב בין דופלבוק, פורטר אנגלי, שוורצביר, ואולד אייל. פחות אלכוהול מ-Imperial Stout.

נתונים טכניים: OG: 1.060–1.090, FG: 1.016–1.024, IBU: 20–40, SRM: 17–30, ABV: 6.5–9.5%

דוגמאות מסחריות: Zywiec Porter, Sinebrychoff Porter

נכלל בסגנונות הבאים: high-strength, dark-color, any-fermentation, lagered, eastern-europe, traditional-style, porter-family, malty

סגנון 10: בירת חיטה גרמנית (German Wheat Beer)

10A. וייסביר (Weissbier)

רושם כללי: בירת חיטה גרמנית בהירה, מרעננת, מוגזת מאוד, יבשה, בעלת גוף אוורירי ופרופיל תסיסה ברור של בננה וציפורן.

ארומה: בננה וציפורן בולטים. ארומות לתת חיטה, לעיתים וניל. כשות עדין – פרחוני/תיבולי – אפשרי.

מראה: צהוב קש עד זהוב. קצף לבן, סמיך ועמיד. עכירות אפשרית.

טעם: פרופיל של בננה-ציפורן מאוזן, לתת חיטה עדין, סיום יבש. כשות נמוך מאוד. ללא טעמי מסטיק, עשן או חמיצות.

פה: גוף קל עד בינוני, מרקם אוורירי. גיזוז גבוה מאוד. תחושת פה רכה.

הערות: מוגשת לרוב טרייה. גרסת Kristall מסוננת.

היסטוריה: שורשים מהמאה ה-16. גרסה בהירה מודרנית פופולרית משנות ה-60.

מרכיבים: לתת חיטה (לפחות 50%), לתת פילז, שמרי חיטה בווארית, תסיסה קרירה.

השוואה: יותר בננה-ציפורן ופחות כשות מאמריקן וויט. פחות מאלטית מדונקלס וויסן.

נתונים טכניים: OG: 1.044–1.053, FG: 1.008–1.014, IBU: 8–15, SRM: 2–6, ABV: 4.3–5.6%

דוגמאות מסחריות: Weihenstephaner Hefeweißbier, Schneider Original

נכלל בסגנונות הבאים: standard-strength, pale-color, top-fermented, central-europe, traditional-style, wheat-beer-family, malty

10B. דונקלס וויסביר (Dunkles Weissbier)

רושם כללי: בירת חיטה גרמנית כהה, מוגזת ומרעננת עם פרופיל שמרים טיפוסי של בננה-ציפורן, בתוספת טעמי קרמל וטוסט.

ארומה: בננה-ציפורן מאוזנים. לתת חיטה, לחם קלוי, קרמל. וניל עדין אפשרי.

מראה: נחושת בהירה עד חום כהה. קצף גבוה בצבע שנהב. עכירות מותרת.

טעם: בננה-ציפורן עדינים, לתת חיטה, לחם קלוי, סיום יבש. כשות נמוך מאוד.

פה: גוף בינוני-קל עד מלא. גיזוז בינוני-גבוה. חלק.

הערות: נקראת גם Dunkelweizen. פופולריות בירידה בגרמניה.

היסטוריה: סגנון מסורתי שנשמר למרות עליית הגרסה הבהירה.

מרכיבים: לתת חיטה, מינכן/וינה, לתת קרמל חיטה. שמרי חיטה בווארית

השוואה: כמו וייסביר אבל עם יותר מאלט. פחות תבלין-פרי עקב עושר מאלטי.

נתונים טכניים: OG: 1.044–1.057, FG: 1.008–1.014, IBU: 10–18, SRM: 14–23, ABV: 4.3–5.6%

דוגמאות מסחריות: Franziskaner Dunkel, Weihenstephaner Hefeweißbier Dunkel

נכלל בסגנונות הבאים: standard-strength, amber-color, top-fermented, central-europe, traditional-style, wheat-beer-family, malty

10C. וייצנבוק (Weizenbock)

רושם כללי: בירת חיטה גרמנית חזקה, המשלבת את פרופיל השמרים של וויסן עם חוזק ועושר מאלטי של בוק.

ארומה: לתת עשיר – לחם, חיטה. שמרים וויסן – בננה, ציפורן, אלכוהול עדין. וניל ופירות כהים בגרסה כהה.

מראה: כהה – ענבר כהה עד חום, ראש שנהב. בהירה – זהוב עד ענבר בהיר, ראש לבן. עכירות מותרת.

טעם: מאלטי, לחמי, עם פרי ותיבול שמר. סיום יבש מתובל. אלכוהול חלק מאזֵן. ללא עשן, מסטיק או חמיצות.

פה: גוף בינוני-מלא עד מלא. גיזוז בינוני-גבוה. מרקם קרמי. חמימות אלכוהולית נעימה.

הערות: גרסה חזקה של Weissbier. קיימות גרסאות בהירות וכהות.

היסטוריה: Aventinus (1907) – המקור לדופלבוק חיטה. בהירות – פיתוח מודרני.

מרכיבים: לתת חיטה, מינכן, וינה, צבעים מועטים. שמרי וויסן. תסיסה קרירה. דקוֹקציה מסורתית.

השוואה: כמו דופלבוק – בגרסת חיטה. עשירה, אך בעלת פרופיל שמרים מובחן.

נתונים טכניים: OG: 1.064–1.090, FG: 1.015–1.022, IBU: 15–30, SRM: 6–25, ABV: 6.5–9.0%

דוגמאות מסחריות: Schneider Aventinus, Weihenstephaner Vitus

נכלל בסגנונות הבאים: high-strength, amber-color, pale-color, top-fermented, central-europe, traditional-style, wheat-beer-family, malty

סגנון 11: ביטר בריטי (British Bitter)

המשפחה של בירות ביטר בריטיות התפתחה מתוך בירות פייל אייל אנגליות שנמזגו מחביות לאחר סוף המאה ה-19. השימוש בלתת קריסטל הפך לנפוץ יותר לאחר מלחמת העולם הראשונה. הבירה מוגשת באופן מסורתי טרייה מאוד, ללא לחץ (מזיגה בכוח הכבידה או במשאבת יד בלבד), בטמפרטורת מרתף (כלומר "Real Ale"). גרסאות בבקבוק או בחבית לרוב בעלות אחוז אלכוהול גבוה יותר ופחמוץ מוגבר, ומיועדות לייצוא – עם איזון וטעמים שונים מגרסאות החבית המקומיות (שלרוב מתוקות יותר ופחות כשותיות). ההנחיות כאן מתייחסות לגרסת ה-Real Ale, ולא לגרסאות הייצוא.

ישנם וריאציות אזוריות רבות, מחומות ומתוקות ועד בהירות, כשותיות ומוקצפות מאוד. שופטים לא צריכים להדגיש יתר על המידה את רכיב הקרמל. ייצוא יכול להוביל לחמצון, שמגביר טעמי קרמל (וגם פגמים נוספים). אל תניח שטעמי חמצון הם חלק מהסגנון.

11A: ביטר רגיל (Ordinary Bitter)

רושם כללי: בירה קלת גוף, דלת אלכוהול ודלת פחמן דו-חמצני – קלה מאוד לשתייה. פרופיל הלתת עשוי להשתנות, אך לא אמור להאפיל על המרירות. קלות שתייה היא מפתח.

ארומה: ארומת לתת נמוכה עד בינונית, לעיתים עם קרמל עדין. לתת לחמי, ביסקויטי או קלוי עדין נפוץ. פריוניות עדינה עד בינונית. ארומת כשות נעה בין בינונית ללא, לרוב פרחונית, אדמתית, שרפית או פירותית. דיאצטיל כמעט ואינו קיים, אך מותר ברמות נמוכות מאוד.

מראה: ענברי בהיר עד נחושת בהירה. צלולה מאוד. ראש קצף לבן עד לבן-שבור בגובה נמוך עד בינוני. ייתכן וכמעט ולא יהיה קצף בשל הפחמן הדו-חמצני הנמוך.

טעם: מרירות בינונית עד גבוהה. אסטרים פירותיים נמוכים עד בינוניים. טעמי כשות נמוכים עד בינוניים – לרוב אדמתיים, שרפיים, פירותיים או פרחוניים. לתת נמוך עד בינוני עם סיומת יבשה. פרופיל לתת ביסקויטי, לחמי או קלוי עדין. טעמי קרמל או טופי אופציונליים. איזון נוטה בבירור למר, אך לא צריך לכסות את הלתת, האסטרים והכשות. דיאצטיל נמוך מאוד מותר.

תחושת פה: גוף קל עד קל-בינוני. פחמן דו-חמצני נמוך. גרסאות בבקבוק עשויות להיות מוגזות יותר.

הערות: לרוב נקראת בפשטות "ביטר" – אך המבשלים מכנים אותה "ביטר רגיל" כדי להבחין מהגרסאות החזקות יותר.

השוואת סגנון: חלק מהגרסאות המודרניות עשויות רק מלתת בהיר ונקראות Golden Ale או Summer Ale.

נתונים חשובים: OG: 1.030–1.039, IBUs: 25–35, FG: 1.007–1.011, SRM: 8–14, ABV: 3.2–3.8%

דוגמאות מסחריות: Bateman’s XB, Brains Bitter, Brakspear Gravity, Fuller’s Chiswick Bitter, Greene King IPA, Tetley’s Original Bitter

11B: בסט ביטר (Best Bitter)

רושם כללי: בירה מרעננת ומלאת טעם לשתייה מרובה. לעיתים יש איזון מאלטי יותר, אך המרירות עדיין דומיננטית. קלות שתייה חשובה.

ארומה: לתת נמוך עד בינוני, לרוב עם מעט קרמל. פרופיל לתת לחמי, ביסקויטי או קלוי עדין. פריוניות מתונה. ארומת כשות בינונית עד אפסית – לרוב פרחונית, אדמתית, פירותית או שרפית. דיאצטיל נמוך מאוד מותר.

מראה: ענבר בהיר עד נחושת בינונית. צלולה מאוד. ראש קצף לבן עד לבן-שבור, נמוך עד בינוני.

טעם: מרירות בינונית עד גבוהה. אסטרים פירותיים בינוניים. טעמי כשות נמוכים עד בינוניים – לרוב אדמתיים, פרחוניים או שרפיים. לתת נמוך עד בינוני עם סיומת יבשה. קרמל או טופי אופציונליים. איזון נוטה למרירות, אך לתת וכשות עדיין ניכרים. דיאצטיל נמוך מאוד מותר.

תחושת פה: גוף בינוני-קל עד בינוני. פחמן דו-חמצני נמוך. בבקבוק – ייתכן מעט מוגז יותר.

הערות: חזקה ומאלטית יותר מהביטר הרגיל.

השוואת סגנון: אלכוהול גבוה יותר מביטר רגיל. פחות אלכוהול מביטר חזק. יותר קרמל ולתת לעומת Golden Ale.

נתונים חשובים: OG: 1.040–1.048, IBUs: 25–40, FG: 1.008–1.012, SRM: 8–16, ABV: 3.8–4.6%

דוגמאות מסחריות: Adnams Southwold Bitter, Fuller’s London Pride, Harvey’s Sussex Best Bitter, Timothy Taylor Landlord

11C: ביטר חזק (Strong Bitter)

רושם כללי: ביטר אנגלי בינוני עד חזק במרירותו. האיזון נע בין לתת לכשות, לעיתים מאוזן. קלות שתייה חשובה.

ארומה: כשות בינונית-נמוכה עד בינונית-גבוהה – לרוב פרחונית, אדמתית או פירותית. לתת בינוני עד גבוה, עם אפשרות לקרמל עדין. אסטרים פירותיים ניכרים. דיאצטיל נמוך מאוד מותר.

מראה: ענבר בהיר עד נחושת כהה. צלולה מאוד. ראש לבן-שבור, נמוך עד בינוני.

טעם: מרירות בינונית עד גבוהה. לתת תומך – לרוב ביסקויטי, אגוזי, קלוי עדין. קרמל או טופי אפשריים. כשות בינוני – אדמתי, פירותי, פרחוני. איזון טעמים מגוון – אך הכשות לא אמורות לכסות את הלתת. סיומת יבשה עד בינונית. אסטרים פירותיים נוכחים.

תחושת פה: גוף בינוני-קל עד בינוני-מלא. פחמן דו-חמצני נמוך עד בינוני. חמימות אלכוהול קלה מותרת.

הערות: "ESB" הוא סימן מסחרי של Fuller’s – לא קטגוריה כללית. בירה זו לעיתים מתפרשת לא נכון כשופטים משתמשים בה כהשוואה.

השוואת סגנון: מאלטי וכשותי יותר מביטר רגיל או טוב. חופף חלקית ל-British Strong Ale.

נתונים חשובים: OG: 1.048–1.060, IBUs: 30–50, FG: 1.010–1.016, SRM: 8–18, ABV: 4.6–6.2%

דוגמאות מסחריות: Bass Ale, Bateman’s Triple XB, Robinsons Trooper, Samuel Smith’s Organic Pale Ale

סגנון 12: בירה בהירה מהקומונוולת׳ (Pale Commonwealth Beer)

12A: גולדן אייל בריטי (British Golden Ale)

רושם כללי: אייל בהיר, מריר, קל לשתייה ומרווה. לרוב היה בירה עונתית לקיץ אך כיום נפוץ כל השנה.

ארומה: כשות בינונית-נמוכה עד בינונית-גבוהה, לרוב פרחונית, עשבונית או הדרית. לתת לחמי נמוך. פריוניות קלה מהכשות. קרמל אינו נוכח. דיאצטיל נמוך מאוד מותר.

מראה: צבע קש עד זהוב. צלול מאוד. ראש לבן נמוך עד בינוני.

טעם: מרירות בינונית עד גבוהה. טעמי כשות דומים לארומה. לתת לחמי קל, לפעמים עם ביסקוויט קל. קרמל אינו רצוי. אסטרים פירותיים קלים. סיומת יבשה עד יבשה מאוד.

תחושת פה: גוף קל עד בינוני. מוגזות קלה עד בינונית. גרסאות חזקות עשויות להכיל חמימות אלכוהול עדינה.

הערות: לעיתים נקרא Summer Ale או British Blonde. לעיתים קרובות כולל כשות אמריקאי.

השוואת סגנון: מזכיר American Pale Ale, אך קל יותר ועם מרכיבים בריטיים. פחות אסטרים מקרוביו הבריטים.

נתונים חשובים: OG: 1.038–1.053, IBUs: 20–45, FG: 1.006–1.012, SRM: 2–5, ABV: 3.8–5.0%

דוגמאות מסחריות: Hop Back Summer Lightning, Adnams Explorer, Oakham JHB

12B: אייל מנצנץ אוסטרלי (Australian Sparkling Ale)

רושם כללי: אייל בהיר, מאוזן, מוגז מאוד ומרענן – מתאים לאקלים חם. מרירות ניכרת, כשות עשבוני-תבליני ופריוני. לתת חלק ונייטרלי עם גוף מלא אך סיומת יבשה מאוד.

ארומה: ריח עדין של תערובת אסטרים (אגס, תפוח), כשות אדמתי, ולתת לחמי. קרמל אינו קיים. דיאצטיל וגופרית ברמות נמוכות עשויים להופיע בטריות.

מראה: צהוב עמוק עד ענבר בהיר. ראש קצף גבוה ולבן. מוגז מאוד. בירה לרוב צלולה, אך עשויה להיות מעורפלת אם מוסיפים את השמרים.

טעם: לתת לחמי, מתוק בתחילה אך מאוזן במהרה ע"י מרירות בינונית-גבוהה. ללא קרמל. סיומת יבשה מאוד עם מרירות נמשכת. אסטרים אגסיים, כשות אדמתי-פלפלי.

תחושת פה: מוגז מאוד. גוף בינוני עד בינוני-מלא אם מוסיפים שמרים. תחושת גזיות בולטת. חמימות אלכוהול קלה בגרסאות החזקות.

הערות: מוגזת טבעית. בירה לשתייה טרייה. סגנון נדיר שנשמר ע"י Coopers.

השוואת סגנון: מזכירה English Pale Ale אך עם פחמוץ גבוה בהרבה, פחות קרמל ופחות כשות מאוחרת.

נתונים חשובים: OG: 1.038–1.050, IBUs: 20–35, FG: 1.004–1.006, SRM: 4–7, ABV: 4.5–6.0%

דוגמאות מסחריות: Coopers Sparkling Ale

12C
: IPA אנגלי (English IPA)

רושם כללי: אייל בריטי בהיר, יבש, מריר, מאוזן, עם ארומת כשות בריטית. גוף קל עד בינוני ותחושת פה יבשה.

ארומה: כשות בינוני עד גבוה – לרוב פרחוני, פלפלי או הדרי (תפוז). לתת לחמי עם קרמל עדין. אסטרים פירותיים נוכחים. דיאצטיל וגופרית קלים – מותרים.

מראה: זהוב עד ענבר כהה. לרוב צלול. קצף בגובה בינוני, צבע לבן-שבור.

טעם: מרירות בינונית-גבוהה, כשות דומיננטי בטעם. לתת לחמי עם קרמל קל. אסטרים פירותיים בינוניים. סיומת יבשה מאוד עם מרירות נמשכת אך לא חדה. איזון נוטה לכשות אך הלתת תומך.

תחושת פה: גוף בינוני-קל עד בינוני. מוגזות בינונית עד גבוהה. חמימות אלכוהול קלה בגרסאות חזקות.

הערות: IPA לא נועד להיות חזק או חמצמץ באופן מיוחד – אלא יבש ומר. גרסאות חלשות (3.5%) אינן תואמות סגנון.

השוואת סגנון: פחות כשותי ומר מאמריקן IPA, אך יבש יותר ומלטי יותר מביטרים רגילים.

נתונים חשובים: OG: 1.050–1.070, IBUs: 40–60, FG: 1.010–1.015, SRM: 6–14, ABV: 5.0–7.5%

דוגמאות מסחריות: Fuller’s Bengal Lancer, Worthington White Shield, Thornbridge Jaipur

סגנון 13: בירה בריטית כהה (Brown British Beer)

13A: דארק מיילד (Dark Mild)

רושם כללי: בירה קלה, כהה, ממוקדת בלתת. מיועדת לשתייה בכמות. מתאימה ל-Session. מתונה בעוצמות, אך עשירה בטעם.

ארומה: לתת נמוך עד בינוני – קרמל, טופי, אגוזי, שוקולדי, קלוי קלות. פריוניות קלה. כשות נמוך אופציונלי. דיאצטיל נמוך מאוד אפשרי.

מראה: נחושת עד חום כהה. לרוב צלולה. קצף שברירי בגוון שמנת.

טעם: סגנון לתת מגוּון – מתוק, אגוזי, קלוי, פירותי. סיומת יבשה עד מתוקה. מרירות נמוכה עד בינונית. פריוניות בינונית. כשות עדין אפשרי.

תחושת פה: גוף קל עד בינוני. פחמן דו-חמצני נמוך עד בינוני-נמוך. יובש קל מלתת קלוי אפשרי.

הערות: לרוב סביב 3.2% אלכוהול. גרסאות חזקות נדירות. סגנון שהולך ונעלם.

השוואת סגנון: קל יותר מפורטר. פחות מתוק מ-London Brown Ale.

נתונים חשובים: OG: 1.030–1.038, IBUs: 10–25, FG: 1.008–1.013, SRM: 14–25, ABV: 3.0–3.8%

דוגמאות מסחריות: Brain’s Dark, Theakston Mild, Hobson’s Champion Mild

13B: בראון אייל בריטי (British Brown Ale)

רושם כללי: בירה בריטית חומה ומאלטית, עם קרמל וטעמי אגוזים או שוקולד. לרוב מעט חזקה יותר מהממוצע.

ארומה: לתת מתוק – קרמל, טופי, שוקולד קל, אגוזים. רמזים כשותיים אפשריים. אסטרים קלים מותר.

מראה: ענבר כהה עד חום אדמדם. צלולה. קצף בינוני בצבע שמנת בהירה.

טעם: מתיקות מאלטית עדינה עד בינונית. קרמל מודגש. טעמי אגוז, ביסקוויט, טופי או שוקולד קלים. סיומת בינונית עד יבשה. מרירות בינונית עד נמוכה.

תחושת פה: גוף בינוני-קל עד בינוני. פחמן דו-חמצני בינוני עד בינוני-גבוה.

הערות: מגוון רחב של סגנונות תחת קטגוריה זו. גרסאות London Brown Ale מתוקות וחלשות יותר – נפרדות.

השוואת סגנון: מאלטי יותר מביטר. חזק יותר מדארק מיילד. פחות קלוי מפורטר.

נתונים חשובים: OG: 1.040–1.052, IBUs: 20–30, FG: 1.008–1.013, SRM: 12–22, ABV: 4.2–5.9%

דוגמאות מסחריות: Samuel Smith’s Nut Brown Ale, Newcastle Brown Ale, AleSmith Nut Brown

סגנון 14: אייל סקוטי (Scottish Ale)

14A: סקוטיש לייט (Scottish Light)

רושם כללי: אייל מאלטי ודל-אלכוהול עם טעמי קרמל, טוסט, טופי ופירות. סיומת מעט קלויה שמאזנת את המתיקות השיורית.

ארומה: מאלט קרמלי עם ניחוחות טופי, טוסט וסוכר. פירות קלים, כשות אנגלי עדין אופציונלי.

מראה: נחושת כהה עד חום כהה, צלול. קצף שמנת עדין.

טעם: לתת טוסטי-לחמי עם תווים של קרמל וטופי. סיומת קלויה-יבשה. מתיקות מאוזנת עם מרירות נמוכה.

תחושת פה: גוף בינוני-נמוך עד בינוני, פחמנות נמוכה עד בינונית, לעיתים קרמיות.

הערות: לא מעושן. נדיר כיום, לרוב מוגש מהחבית.

השוואת סגנון: דומה לדארק מיילד אך כהה יותר ובעל פרופיל שונה.

נתונים חשובים: OG: 1.030–1.035, IBUs: 10–20, FG: 1.010–1.013, SRM: 17–25, ABV: 2.5–3.3%

דוגמאות מסחריות: McEwan’s 60/-, Belhaven Best

14B: סקוטיש הווי (Scottish Heavy)

רושם כללי: בירה מאלטית ודלת-אלכוהול עם איזון מתוק-יבש וטעמי טוסט, קרמל ופירות עדינים.

ארומה: מאלט בינוני עם טוסט, טופי, סוכר חום. פירות קלים, כשות אנגלי קל אופציונלי.

מראה: נחושת בהירה עד חום, צלולה, קצף שמנת בינוני.

טעם: פרופיל מאלטי עם קרמל וטופי, סיומת יבשה מעט קלויה. תווים מתוקים-קלויים מאוזנים.

תחושת פה: גוף בינוני-נמוך עד בינוני, פחמנות נמוכה עד בינונית.

הערות: דומה לסקוטיש לייט אך עם יותר גוף ואלכוהול. לא מעושן.

השוואת סגנון: דומה לביטר אנגלי קל, אך עם פרופיל מאלטי ומתוק יותר.

נתונים חשובים: OG: 1.035–1.040, IBUs: 10–20, FG: 1.010–1.015, SRM: 12–20, ABV: 3.3–3.9%

דוגמאות מסחריות: McEwan’s 70/-, Orkney Raven Ale

14C: סקוטיש אקספורט (Scottish Export)

רושם כללי: אייל מאלטי בעוצמה בינונית עם איזון מתוק-יבש, טעמי קרמל וטופי, וסיומת מעט קלויה.

ארומה: לתת קרמלי, טוסטי עם תווים של טופי וסוכר חום. פרי עדין, כשות אנגלי קל אופציונלי.

מראה: נחושת בהירה עד חום, צלולה, קצף שמנת בינוני.

טעם: לתת טוסטי עם קרמל וטופי, סיומת מעט קלויה ומאוזנת. אסטרים וכשות קלים מותרים.

תחושת פה: גוף בינוני, פחמנות בינונית-נמוכה עד בינונית.

הערות: בירה מאוזנת, גרסה חזקה יותר של Scottish Heavy. לא מעושנת.

השוואת סגנון: דומה ל-Best Bitter בעוצמה אך עם פחות כשות ויותר מתיקות.

נתונים חשובים: OG: 1.040–1.060, IBUs: 15–30, FG: 1.010–1.016, SRM: 12–20, ABV: 3.9–6.0%

דוגמאות מסחריות: McEwan’s 80/-, Belhaven Scottish Ale, Traquair Bear Ale

סגנון 15: בירה אירית (Irish Beer)

15A: אייריש רד אייל (Irish Red Ale)

רושם כללי: בירה קלה לשתייה עם איזון עדין. מעט מאלטית, לפעמים עם מתיקות טופי או קרמל קלה, סיומת יבשה מעט קלוייה.

ארומה: ארומה מאלטית קלה עד בינונית עם תווים קרמליים, טוסטיים או טופי. חמאה קלה אופציונלית. כשות אדמתי או פרחוני קל אפשרי.

מראה: ענבר בינוני עד נחושת אדמדמה. צלולה. קצף בגוון לבן-שנהב עד שזוף, עמידות ממוצעת.

טעם: מתיקות קרמלית קלה עד בינונית-נמוכה, סיומת יבשה קלוייה. טעמי טוסט קל, לעיתים מעט גרעיניות. מרירות בינונית עד נמוכה. איזון כללי נוטה למאלט.

תחושת פה: גוף בינוני-קל עד בינוני. פחמנות בינונית. מרקם חלק.

הערות: הגרסה האירית נוטה להיות קלה יותר, גרעינית ויבשה; גרסאות מחוץ לאירלנד נוטות להיות חזקה יותר, מתוקה ואסטרית.

השוואת סגנון: דומה לביטר אנגלי אך עם פחות כשות וסיומת קלויה. יבשה יותר עם פחות קרמל מסקוטיש אייל.

נתונים חשובים: OG: 1.036–1.046, IBUs: 18–28, FG: 1.010–1.014, SRM: 9–14, ABV: 3.8–5.0%

דוגמאות מסחריות: Smithwick’s Irish Ale, Kilkenny Irish Beer, O’Hara’s Irish Red Ale

15B: אייריש סטאוט (Irish Stout)

רושם כללי: בירה שחורה עם טעמים קלויים מובהקים, לרוב בדגש על קפה. מאוזנת עד יבשה מאוד, תלוי בפרשנות המבשל.

ארומה: קפה דומיננטי בינוני. תווים משניים של שוקולד מריר, קקאו או דגנים קלויים. כשות אדמתי קל אופציונלי.

מראה: שחור-שחור עם הבהובים אדומים. אטומה. קצף קרמי, עמיד, בצבע בז' עד חום בהיר.

טעם: טעמי קפה קלויים בינוניים-חזקים. מרירות בינונית עד גבוהה. סיומת יבשה או מאוזנת עם נגיעה של מתיקות מאלטית. תווים שוקולדיים או אספרסו נפוצים.

תחושת פה: גוף בינוני-קל עד בינוני. פחמנות נמוכה עד בינונית. גרסאות נייטרו יהיו קרמיות במיוחד.

הערות: גרסה מסורתית מהחבית. הגרסאות בבקבוק לא בהכרח ישחזרו את המרקם הקרמי של חבית נייטרו.

השוואת סגנון: כהה יותר מפורטר אנגלי. עוצמתי יותר באופי הצלייה. קל יותר מאקסטרה סטאוט.

נתונים חשובים: OG: 1.036–1.044, IBUs: 25–45, FG: 1.007–1.011, SRM: 25–40, ABV: 3.8–5.0%

דוגמאות מסחריות: Guinness Draught, Beamish Irish Stout, Murphy’s Irish Stout, O’Hara’s Irish Stout

15C: אייריש אקסטרה סטאוט (Irish Extra Stout)

רושם כללי: בירה שחורה מלאה עם טעמי קלייה חזקים, לרוב קפה ושוקולד מריר, ואופי מאלטי עשיר.

ארומה: קלייה דומיננטית דמוית קפה. תווים משניים של שוקולד מריר, ביסקוויטים, וניל. כשות נמוך עד לא מורגש.

מראה: שחור אטום. קצף קרמי עמיד בצבע בז' כהה.

טעם: קלייה חזקה, קפה ושוקולד כהה. סיומת יבשה או מעט מתוקה. רקע של ביסקוויטים או טופי. מרירות בינונית-גבוהה.

תחושת פה: גוף בינוני-מלא עד מלא. מרקם חלק ולעיתים קרמי. תחושת חום אלכוהולי קלה אפשרית.

הערות: גרסה מבוקבקת חזקה יותר של Irish Stout. קיימות פרשנויות מתוקות יותר.

השוואת סגנון: חזקה יותר מאייריש סטאוט, פחות חזקה מ-Foreign Extra. דגש על גוף ועושר.

נתונים חשובים: OG: 1.052–1.062, IBUs: 35–50, FG: 1.010–1.014, SRM: 30–40, ABV: 5.0–6.5%

דוגמאות מסחריות: Guinness Extra Stout, O’Hara’s Leann Folláin, Sheaf Stout

16. בירה כהה בריטית

קטגוריה זו כוללת סטאוטים מודרניים מהאיים הבריטיים, מהבריטים והאיריים, בטווח שבין בינוניים לחזקים, וממרים למתוקים. רובם התפתחו באנגליה, גם אם כיום חלקם מזוהים יותר עם אירלנד. המונח "בריטי" מתייחס כאן לכל האיים הבריטיים, ולא רק לבריטניה הגדולה.

16A. סוויט סטאוט (Sweet Stout)
רושם כללי:
סטאוט כהה מאוד, מתוק, מלא גוף, עם קלוּיה עדינה, שלעתים מזכיר אספרסו עם חלב או קפה מתוק עם שמנת.
ארומה:
ארומת דגנים קלוּיים קלה, לעיתים עם ניחוחות קפה או שוקולד. לעיתים יש ניחוח מתוק שמזכיר שמנת. פריוּת יכולה להיות נמוכה עד בינונית-גבוהה. דיאצטיל (חמאתיות) נמוך – אפשרי. ניחוחות כשות פרחוניים או אדמתיים – גם כן אפשריים אך לא חובה.
מראה:
חום כהה מאוד עד שחור. יכול להיות צלול או כמעט אטום. ראש קצף בצבע שזוף עד חום בהיר, לרוב קרמי.
טעם:
טעמי קפה, שוקולד ודגנים קלוים שולטים. אסטרים פירותיים נמוכים עד בינוניים. מרירות בינונית. מתיקות בינונית עד גבוהה מאזנת את המרירות והקלייה. הסיום יכול לנוע ממתוק מאוד ועד יבש ומתון. כשות פרחוניים או דיאצטיל – אופציונלי.
תחושת פה (Mouthfeel):
גוף בינוני-מלא עד מלא, קרמי. רמת גיזוז נמוכה עד בינונית. שאריות סוכר שאינן מותססות תורמות לתחושת פה עשירה ומלאה.

היסטוריה:
סגנון אנגלי שהתפתח בראשית המאה ה-20. נודע בעבר כ"מילק סטאוט" או "קרים סטאוט", אך באנגליה אסור כיום להשתמש בשמות אלה. המילה "מילק" נבעה מהשימוש בלקטוז (סוכר חלב) להמתקה. שווק בעבר כטוניק למחלימים ולאימהות מיניקות.

מרכיבים אופייניים:
לתת בהיר כבסיס, בתוספת לתתים קהים או דגנים קלוים. לעיתים תוספים של דגנים או סוכרים פשוטים. לרוב מוסיפים לקטוז למתיקות.

השוואת סגנון:
מתוק הרבה יותר ופחות מר מאשר סטאוטים אחרים, למעט טרופיקל סטאוט. טעמי הקלייה עדינים, לא שרופים. יכול להזכיר איזון של Oatmeal Stout – אך עם יותר מתיקות.

נתונים חיוניים:

OG: 1.044–1.060

FG: 1.012–1.024

IBU: 20–40

SRM: 30–40

ABV: 4.0%–6.0%

דוגמאות מסחריות:
Bristol Beer Factory Milk Stout, Firestone Nitro Merlin Milk Stout, Left Hand Milk Stout, Lancaster Milk Stout, Mackeson’s XXX Stout, Marston’s Pearl Jet Stout

תגים: חוזק סטנדרטי, צבע כהה, תסיסה עילית, איים בריטיים, סגנון מסורתי, משפחת הסטאוט, מאלטי, קלוי, מתיקות.

16B. אוטמיל סטאוט (Oatmeal Stout)

רושם כללי: סטאוט כהה, קלוי, מלא גוף, עם מתיקות שתומכת בבסיס של שיבולת השועל. המתיקות, האיזון והנוכחות של השיבולת יכולים להשתנות בין גרסאות.

ארומה: קלוי, דגני, דמוי קפה, עם מתיקות לתתית קלה שמזכירה "קפה עם שמנת". פריוּת נמוכה עד בינונית-גבוהה. ניחוחות כשות פרחוניים או אדמתיים – אופציונלי. רמזים לארומה אגוזית-גרעינית של שיבולת שועל אפשריים. דיאצטיל בינוני-נמוך – אפשרי, אך לרוב לא נוכח.

מראה: חום עד שחור. קצף סמיך, קרמי ומתמשך בצבע שזוף עד חום. צלול, אם אינו אטום.

טעם: כמו הארומה – טעמי קפה קלוי, שוקולד חלב או "קפה עם שמנת". פריוּת נמוכה עד בינונית-גבוהה. שיבולת השועל מוסיפה טעמים קלויים-אגוזיים, דגניים או אדמתיים. מרירות בינונית. סיומת חצי-מתוקה עד חצי-יבשה. טעמי לוואי קלויים, מאלטיים ואגוזיים. נוכחות כשות עדינה – אופציונלית.

תחושת פה: גוף בינוני-מלא עד מלא, חלק, קטיפתי, לעיתים עם מרקם כמעט שמנוני. קרמי. גיזוז בינוני עד גבוה. גרסאות חזקות עשויות להיות מעט מחממות.

הערות: גרסאות אמריקאיות לרוב מרירות יותר, פחות מתוקות ופחות פירותיות מהאנגליות. שימוש קל בשיבולת שועל מעניק גוף משיי וטעם עשיר; שימוש כבד תורם טעמים עזים יותר ומרקם כמעט שמנוני.

היסטוריה: וריאציה של סטאוט מזין מתחילת המאה ה-20 עם שיבולת שועל, מקבילה אך נפרדת מהסוויט סטאוט. גרסה סקוטית מקורית כללה לתת שיבולת שועל. בתקופה מסוימת באנגליה, יצרנים הוסיפו כמות סמלית של שיבולת שועל כדי לשווק את הבירה כבריאה.

מרכיבים אופייניים: לתת בהיר, קרמל וקלוי (לעיתים שוקולד), שיבולת שועל או לתת שיבולת שועל (5-20%). כשות למרירות. תוספי סוכר או סירופים. שמרי אייל אנגליים.

השוואת סגנון: בין סטאוט אירי אקסטרה לסוויט סטאוט עם שיבולת שועל. המתוקות משתנה – מגרסה מתוקה כמו סוויט סטאוט ועד גרסה יבשה כמו אירי אקסטרא סטאוט.

נתונים טכניים:

OG: 1.045–1.065

FG: 1.010–1.018

IBU: 25–40

SRM: 22–40

ABV: 4.2–5.9%

דוגמאות מסחריות: Samuel Smith Oatmeal Stout, Anderson Valley Barney Flats Oatmeal Stout, Summit Oatmeal Stout, St-Ambroise Oatmeal Stout

16C. טרופיקל סטאוט (Tropical Stout)

רושם כללי: סטאוט כהה מאוד, מתוק, פירותי ובעל חוזק בינוני. טעמים קלויים אך ללא מרירות שרופה.

ארומה: מתיקות בולטת בעוצמה בינונית עד גבוהה. ניחוחות קלויים של קפה או שוקולד – לא שרופים. פריוּת בינונית עד גבוהה. לעיתים ארומות של מולסה, ליקריץ, סוכר שרוף, פירות מיובשים או תווים יינניים. גרסאות חזקות עשויות להכיל ארומת אלכוהול נקייה ועדינה. ניחוח כשותי נמוך – אפשרי.

מראה: חום כהה מאוד עד שחור. קצף שזוף עד חום, גדול ועמיד. הצבע הכהה לרוב מסתיר את הצלילות.

טעם: מתוק למדי, עם טעמים חלקים של דגנים כהים. מרירות בינונית-נמוכה עד בינונית. טעמים קלויים של קפה או שוקולד, מאוזנים במתיקות הסיומת. אין טעמי שריפה. אסטרים פירותיים בינוניים עד גבוהים. לעיתים תחושה של רום כהה מתוק, מולסה או סוכר שרוף.

תחושת פה: גוף בינוני-מלא עד מלא, עם מרקם חלק וקרמי. לעיתים חימום אלכוהולי מתון. גיזוז בינוני עד בינוני-גבוה.

הערות: מפתיע כמה הבירה הזו מרעננת באקלים חם. מקור השם "טרופי" מצביע על פופולריות באזורים טרופיים, ולא על פירות טרופיים.

היסטוריה: הסתעפות מקומית של פוריין אקסטרה סטאוט, שפותחה בקריביים ואזורים טרופיים. עם פחות מרירות כדי להתאים להעדפות מקומיות.

מרכיבים אופייניים: דומה לסוויט סטאוט, אך בכבידה גבוהה יותר. לתתים בהירים וקלויים, תוספי סוכר, כשות למרירות, שמרי לאגר חמים.

השוואת סגנון: גרסה מוגברת של סוויט סטאוט עם יותר פריוּת. פחות מרה ופחות חרוכה מאימפריאל סטאוט. פחות מרירה מטרופיקל סטאוטים אחרים באותו חוזק.

נתונים טכניים:

OG: 1.056–1.075

FG: 1.010–1.018

IBU: 30–50

SRM: 30–40

ABV: 5.5–8.0%

דוגמאות מסחריות: Dragon Stout, Lion Stout, Jamaica Stout, ABC Extra Stout, Bahamian Strong Back Stout

16D. פוריין אקסטרה סטאוט (Foreign Extra Stout)

רושם כללי: סטאוט כהה מאוד, עשיר, בינוני-חזק, עם סיום יבש למדי וטעמים קלויים בולטים.

ארומה: קלייה בינונית עד גבוהה – קפה, שוקולד מריר או דגן קלוי קלות. פריוּת נמוכה עד בינונית. לעיתים ארומות מתוקות: מולסה, ליקריץ, פירות מיובשים או תווים יינניים. גרסאות חזקות עשויות לכלול ניחוח אלכוהולי נקי. כשות אדמתיים, עשבוניים או פרחוניים – אופציונלי.

מראה: חום כהה מאוד עד שחור. קצף שזוף עד חום, גדול ועמיד. הצבע הכהה עשוי להסתיר את הצלילות.

טעם: קלייה בינונית עד גבוהה – קפה, שוקולד מריר או דגן קלוי, ללא עוקץ חריף. פריוּת נמוכה עד בינונית. מרירות בינונית עד גבוהה. סיומת יבשה למדי. תווי כשות פרחוניים או עשבוניים – אופציונליים.

תחושת פה: גוף בינוני-מלא עד מלא, חלק, לעיתים קרמי. חימום אלכוהולי מתון אפשרי. גיזוז בינוני עד בינוני-גבוה.

הערות: מוכרת גם כ־Foreign Stout, Export Stout או Foreign Export Stout. גרסאות היסטוריות כללו תסיסה משנית ארוכה עם ברטאנומיצס שהעלתה את אחוז האלכוהול. ההבדלים העיקריים לעומת הגרסה המקומית היו בכמות הכשות וזמן ההתיישנות.

היסטוריה: נבשלו במקור לייצוא עוד מהמאה ה־18. גינס Foreign Extra Stout הושקה ב־1801 ונועדה לשמור על יציבות באקלים חם.

מרכיבים אופייניים: לתתים בהירים וקלויים, לעיתים גם כהים נוספים. כשות אנגלי למרירות. אפשרות לתוספי סוכר. שמרים אנגליים.

השוואת סגנון: כמו Irish Extra Stout אך עם יותר אלכוהול. פחות אינטנסיבי מאימפריאל סטאוט. פחות מריר ומאוחר-כשותי מהסטאוט האמריקאי. דומה לטרופיקל סטאוט אך יבש יותר ומר יותר.

נתונים טכניים:

OG: 1.056–1.075

FG: 1.010–1.018

IBU: 50–70

SRM: 30–40

ABV: 6.3–8.0%

דוגמאות מסחריות: Guinness Foreign Extra Stout, Coopers Best Extra Stout, The Kernel Export Stout London 1890, La Cumbre Malpais Stout

17. אייל חזק בריטי (Strong British Ale)

קטגוריה זו כוללת איילים חזקים מהאיים הבריטיים שאינם קלויים. ממוקמת מעל בִּיטֶר, מיילד ואייל חום – ללא סטאוטים ופורטרים.

17A. אייל חזק בריטי (British Strong Ale)

רושם כללי: אייל בעל חוזק אלכוהולי מכובד, לרוב בבקבוק וביישון. מגוון רחב של פרשנויות – מאוזן בין מאלטיות, פריוּת, כשותיות וחמימות אלכוהולית.

ארומה: מתוק מאלטי עם אסטרים פירותיים – קרמל, טופי, אגוזים, פירות יבשים. רמזי אלכוהול – מקובל אך לא חזק. כשות פרחוני, אדמתי או פירותי – אופציונלי.

מראה: ענברי עד חום אדמדם כהה. רובם כהים למדי. לרוב צלולים. קצף בצבע שמנת עד חום בהיר, יציב בינוני.

טעם: גוף מאלטי בינוני עד גבוה – טופי, אגוזים, קרמל. לעיתים שוקולד. פריוּת בינונית, לרוב פירות כהים או יבשים. איזון לרוב מאלטי אך יתכן כשותי יותר. סיום יבש עד מתוק מתון. אלכוהול מורגש אך לא שורף.

תחושת פה: גוף בינוני עד מלא, לעיתים לעיס. חמימות אלכוהולית מקובלת. גיזוז נמוך עד בינוני. מרקם חלק.

הערות: קטגוריה "פתוחה" לסגנונות חזקים שאינם נכנסים למקום אחר. כולל גם גרסאות חורפיות, בירטון איילים קטנים, מיילדים חזקים ועוד.

היסטוריה: אוסף של סגנונות קטנים עם מסורות נפרדות. אין קשר היסטורי ישיר בין הסגנונות בקטגוריה.

מרכיבים אופייניים: לרוב על בסיס לתת בהיר, עם לתתים מיוחדים (קרמל, שוקולד עדין). תוספים כמו תירס, חיטה, שעורה מקולפת. כשות אנגלי.

השוואת סגנון: דומה ל־Old Ale אך ללא אופי יישון. לא עשיר או חזק כמו ברלי וויין אנגלי. חזק יותר מביטר או פורטר.

נתונים טכניים:

OG: 1.055–1.080

FG: 1.015–1.022

IBU: 30–60

SRM: 8–22

ABV: 5.5–8.0%

דוגמאות מסחריות: Fuller’s 1845, McEwan’s Champion, Samuel Smith Winter Welcome, Shepherd Neame 1698

17B. אולד אייל (Old Ale)

רושם כללי: אייל אנגלי חזק מהממוצע, לרוב מאלטי, לעיתים עם תחושת חמימות. מפגין תכונות חיוביות של התיישנות מבוקרת.

ארומה: מתוק מאלטי עם אסטרים פירותיים – פירות יבשים, קרמל, טופי, מולסה, ולעיתים רמזים של שֵׁרִי, פורט או מדירה. נוכחות אלכוהול עדינה מקובלת. ללא ניחוחות כשותיים.

מראה: ענבר עמוק עד חום אדמדם כהה, לעיתים כמעט אטום. קצף בהיר-קרם עד שזוף קל, לרוב דליל ומתפוגג.

טעם: מורכבות מאלטית בינונית עד גבוהה – אגוזים, קרמל, מולסה. שוקולד עדין או לתת קלוי – אפשרי אך לא בולט. איזון לרוב לטובת המאלט, אך יתכן מריר יותר בהתאם לגיל. פריוּת בינונית עד גבוהה, לעיתים ייננית או של פירות יבשים. סיומת יבשה עד מתוקה. טעמי התיישנות דמויי שרי ישן או פורט מתקבלים בברכה אם מאוזנים היטב.

תחושת פה: גוף בינוני עד מלא, לעיתים יורד בגיל עקב התססה מתמשכת. חמימות אלכוהולית נעימה. גיזוז נמוך עד בינוני. חמיצות קלה או טאנין אפשריים אם יושן בעץ.

הערות: ההגדרה המרכזית של הסגנון היא תחושת ההתיישנות – חמצמצות עדינה, עור, טעמים מחמצון מתון. כל עוד זה מורכב ונעים – זה בסדר. Old Peculier הוא דוגמה חריגה, אך מוכרת.

היסטוריה: אייל מיושן שנשמר או שימש לבלנדינג. קיימות גרסאות חלשות ובלתי מיושנות (כ־4.5%) לצד גרסאות חזקות ומיושנות (6–8%).

מרכיבים אופייניים: בדומה לאייל חזק בריטי. טעמי ההתיישנות חשובים יותר מתהליך הבישול עצמו.

השוואת סגנון: דומה ל־British Strong Ale או קצה התחתון של Barley Wine אנגלי – אך תמיד עם אופי מיושן. מעל 7% ABV, ההבדל מול ברלי וויין הופך למינורי.

נתונים טכניים:

OG: 1.055–1.088

FG: 1.015–1.022

IBU: 30–60

SRM: 10–22

ABV: 5.5–9.0%

דוגמאות מסחריות: Greene King Strong Suffolk Ale, Marston Owd Roger, Avery Old Jubilation, Theakston Old Peculier

17C. ווי הווי (Wee Heavy)

רושם כללי: מאלטי, עשיר ומתוק. טעמי קרמל, טופי ופירות. גוף מלא וכבד, עם חמימות אלכוהולית. מרירות מרוסנת.

ארומה: לתת קלוי-לחמי, קרמל וטופי ברורים. רמזים ללחם קלוי, ביסקוויטים, אגוזים, נוגט, חמאת בוטנים. לעיתים נגיעה קלויה. אסטרים של פירות כהים ואלכוהול – נמוכים עד בינוניים.

מראה: נחושת בהירה עד חום כהה עם הברקות רובי. קצף שזוף גדול, לרוב לא עמיד. "רגליים" ניכרות בגרסאות חזקות.

טעם: טעמי לתת לחמי ומתוק – קרמל, טופי. מאוזן באלכוהול ובסיום קלוי-גרעיני עדין. סיום מתוק עד חצי-יבש. מרירות נמוכה. אסטרים של פירות כהים – אופציונליים.

תחושת פה: גוף מלא, לעיתים צמיגי, עם חמימות אלכוהולית נעימה. גיזוז בינוני. לעיתים קרמי.

הערות: סגנון חזק מהאיילים הסקוטיים. קיימות גרסאות בינוניות (5%) וחזקות יותר (8–9%). "Wee Heavy" – כינוי הומוריסטי ל"קטן אך חזק".

היסטוריה: צאצא של Edinburgh Ales – מאלטי, חזק, עם חצי מכמות הכשות מבירת בירתון. כמה גרסאות נעלמו כשחוזק הבירה ירד היסטורית.

מרכיבים אופייניים: לתת סקוטי Pale Ale, לעיתים לתת קרמל. לעיתים תוספים. ללא לתת מעושן.

השוואת סגנון: דומה ל־Barley Wine אנגלי אך לרוב כהה יותר, קרמלי יותר, מתוק יותר.

נתונים טכניים:

OG: 1.070–1.130

FG: 1.018–1.040

IBU: 17–35

SRM: 14–25

ABV: 6.5–10.0%

דוגמאות מסחריות: Belhaven Wee Heavy, Traquair House Ale, McEwan’s Scotch Ale, Orkney Skull Splitter

17D. ברלי וויין אנגלי (English Barley Wine)

רושם כללי: אייל חזק מאוד, מאלטי, עשיר ובעל עומק פירותי או כשותי. מיועד ללגימה איטית בימי חורף.

ארומה: מאלטית ועשירה מאוד – קרמל בגרסאות כהות, טופי בבהירות. לחם, קלייה, טופי. אסטרים פירותיים בינוניים עד גבוהים – לרוב פירות כהים או יבשים. ארומת כשות – חלשה עד בולטת (פרחוני, אדמתי, תה, ריבת תפוזים). ארומת אלכוהול עדינה.

מראה: ענבר זהוב עד חום כהה, לעיתים עם גוון רובי. קצף לבן עד שמנת – נמוך ולא עמיד. צלול בגרסאות מיושנות.

טעם: מתוק ומאלטי בינוני עד גבוה, לרוב עם שכבות של לחם, ביסקוויטים וקרמל. אסטרים פירותיים – לרוב כהים או יבשים, מתגברים עם היישון. טעמי כשות – משתנים, לרוב עדינים. מרירות קלה עד גבוהה – דועכת עם הזמן. סיום חצי-יבש עד מתוק.

תחושת פה: גוף מלא ולעיס, חלק וקטיפתי. חמימות אלכוהולית מעודנת. גיזוז נמוך עד בינוני.

הערות: החזק והעשיר ביותר בין האיילים האנגליים. משתנה מאוד עם הזמן – צעיר מול מיושן. גרסאות בהירות יהיו פחות קרמליות ופחות פירותיות.

היסטוריה: יורש מודרני של Burton Ales החזקים. Bass No.1 היה הראשון שכונה Barley Wine ב־1872. הגרסה הבהירה הראשונה – Gold Label – הופקה ב־1951.

מרכיבים אופייניים: לתת Pale Ale אנגלי, מעט קרמל. כשות אנגלי. שמרי אייל בריטיים. תוספי סוכר אפשריים.

השוואת סגנון: פחות כשותי ומר, ויותר מאלטי מהברלי וויין האמריקאי. פחות חזק ואינטנסיבי מה־Old Ale מעל 7%, אך לרוב עשיר יותר.

נתונים טכניים:

OG: 1.080–1.120

FG: 1.018–1.030

IBU: 35–70

SRM: 8–22

ABV: 8.0–12.0%

דוגמאות מסחריות: Fuller’s Golden Pride, J.W. Lee’s Vintage Harvest Ale, Robinson’s Old Tom, Coniston No. 9 Barley Wine

18. אייל בהיר אמריקאי (Pale American Ale)

קטגוריה זו כוללת איילים אמריקאים מודרניים בצבע בהיר ובעוצמה בינונית, עם איזון בין מאלט לכשות.

18A. בלונד אייל (Blonde Ale)

רושם כללי: בירה קלה לשתייה, נגישה, ממוקדת במאלט, עם רמזים מעניינים של פרי, כשות או לתת אופי. מאוזנת, נקייה ומרעננת, ללא טעמים אגרסיביים.

ארומה: ניחוחות מאלט קלים עד בינוניים – ניטרליים או דגניים, לעיתים לחם או קרמל בהיר. פריוּת נמוכה עד בינונית – אופציונלית. כשות נמוך עד בינוני – אפשרי מכל זן, לרוב פרחוני, פירותי או הדרי. תסיסה נקייה.

מראה: צהוב בהיר עד זהב עמוק. צלולה מאוד. קצף לבן בינוני, יציב.

טעם: התחלה מאלטית רכה, לעיתים עם טעמי לחם, טוסט, ביסקוויט או חיטה. קרמל לרוב נעדר; אם קיים – עדין בלבד. אסטרים פירותיים – אופציונליים. כשות קל עד בינוני – לא אגרסיבי. מרירות בינונית-נמוכה עד בינונית, לרוב מאוזן יותר למאלט. סיום חצי יבש עד מאלטי קל. לעיתים מורגשת מתיקות שמקורה במרירות נמוכה.

תחושת פה: גוף בינוני-קל עד בינוני. גיזוז בינוני עד גבוה. חלק, לא כבד.

הערות: גרסאות מחומצנות עשויות לפתח טעמי קרמל או דבש – לא להתבלבל בינם לבין טעמים טבעיים מהלתת.

היסטוריה: בירת קראפט אמריקאית שהתפתחה כחלופה מהירה ללגרים אמריקאיים סטנדרטיים. הראשונה הופקה ב־1987 (Catamount). נחשבת לבירת כניסה.

מרכיבים אופייניים: לרוב מאלט בלבד, לפעמים עם חיטה או סוכר. כל סוגי הכשות אפשריים. שמרי אייל אמריקאיים נקיים, לעיתים קואלש או שמרי לאגר מקוררים.

השוואת סגנון: יותר טעם מלגר אמריקאי וקרם אייל. פחות מרה מאמריקן פייל אייל. דומה לגרסאות מאלטיות של קואלש.

נתונים טכניים:

OG: 1.038–1.054

FG: 1.008–1.013

IBU: 15–28

SRM: 3–6

ABV: 3.8–5.5%

דוגמאות מסחריות: Firestone Walker 805, Kona Big Wave, Victory Summer Love, Widmer Citra Blonde

18B. אמריקן פייל אייל (American Pale Ale)

רושם כללי: בירת קראפט אמריקאית בהירה ומרירה עם דגש על כשות, אך עם תשתית מאלטית תומכת. ארומטית, נקייה, מאוזנת ונגישה.

ארומה: כשות אמריקאי או מהעולם החדש – בינונית עד גבוהה – הדרים, פרחים, אורן, טרופי, תבלין, פירות גלעין או מלון. מאלט ניטרלי עד דגני – נמוך עד בינוני. אסטרים – אופציונליים. ניחוח דרייהופ – אפשרי.

מראה: זהוב בהיר עד ענבר. קצף לבן עד שמנת, עמיד. לרוב צלולה מאוד.

טעם: דומה לארומה. טעמי כשות בולטים – הדרים, פרחוני, טרופי. קרמל – חלש אם בכלל. מרירות בינונית עד גבוהה. סיום יבש עד בינוני. טעמי כשות נמשכים – אך לא חדים. תסיסה נקייה.

תחושת פה: גוף בינוני-קל עד בינוני. גיזוז בינוני עד גבוה. חלק וללא עפיצות.

הערות: בגרסאות מודרניות – כמעט כמו IPA חלש. מקום לניסויים בזני כשות. בירות קראפט פופולריות מאז שנות ה־80.

היסטוריה: גרסה אמריקאית מודרנית לאייל אנגלי, מותאמת לחומרי גלם מקומיים. Sierra Nevada Pale Ale מ־1980 נחשבת לפריצת הדרך.

מרכיבים אופייניים: לתת Pale ניטרלי. כשות אמריקאי/חדש. שמרי אייל נקיים. מעט לתתים מיוחדים.

השוואת סגנון: בהיר יותר, נקי יותר ופחות קרמלי מאנגלי. פחות חזק ומר מ־IPA. יותר מריר וכשותי מבלונד אייל.

נתונים טכניים:

OG: 1.045–1.060

FG: 1.010–1.015

IBU: 30–50

SRM: 5–10

ABV: 4.5–6.2%

דוגמאות מסחריות: Sierra Nevada Pale Ale, Deschutes Mirror Pond, Stone Pale Ale 2.0, La Cumbre APA

19. בירה אמריקאית ענברית וחומה (Amber and Brown American Beer)

קטגוריה זו כוללת איילים על תסיסה עילית ולגרים מותססים חם מהסגנון האמריקאי – בצבעים ענבריים או חומים ובעוצמה סטנדרטית. רמת המרירות משתנה בין מאוזנת למרירה.

19A. אמריקן אמבר אייל (American Amber Ale)

רושם כללי: בירה ענברית, כשותית, בעוצמה בינונית, עם טעמי קרמל מאלטיים. האיזון עשוי לנוע מבירה מאלטית לבירה מרירה מאוד. גרסאות מרירות לא צריכות להתנגש בטעמי הקרמל.

ארומה: כשות אמריקאי או מהעולם החדש – הדרים, פרחים, אורן, תבלין, פירות טרופיים, גלעין, יער או מלון – ברמה נמוכה עד בינונית. ניחוח מאלטי בינוני עד גבוה, לרוב עם קרמל בינוני. עשוי לתמוך, לאזן או להסתיר את הכשות. אסטרים פירותיים – קיימים לעיתים.

מראה: ענבר עמוק עד חום נחושתי, לעיתים עם גוון אדום. קצף שמנת בהיר, עמיד למדי. לרוב צלולה.

טעם: כשות בינוני עד גבוה, דומה לארומה. טעמי מאלט בינוניים עד חזקים – מתיקות מאלטית בפתיחה, קרמל בינוני ולעיתים טוסט או ביסקוויט. טעמי לתת כהה או קלוי – לא קיימים. מרירות בינונית עד גבוהה. איזון עשוי לנוע ממאלטי למריר. אסטרים פירותיים – אפשריים. סיום יבש בינוני עד מלא, מתוק-קרמלי קלות. טעמי כשות וקרמל עשויים להימשך לסיום.

תחושת פה: גוף בינוני עד בינוני-מלא. גיזוז בינוני עד גבוה. חלק. גרסאות חזקות עשויות לכלול חמימות אלכוהולית קלה.

הערות: צבע עשוי להיות זהה ל־APA כהה, אך הטעמים והאיזון שונים. סגנון מגוון – בין מאלטי למריר.

היסטוריה: סגנון אמריקאי שהתפתח מתוך APA בשנות ה־80. Mendocino Red Tail Ale מ־1983 נחשב למבשר הסגנון. ממנו התפתחו גם Red IPAs ו־Double Reds.

מרכיבים אופייניים: לתת Pale ניטרלי, קריסטל בינוני עד כהה. כשותים אמריקאיים – לרוב הדריים אך לא חובה. שמרי אייל נקיים עד פירותיים קלים.

השוואת סגנון: כהה יותר, קרמלי יותר, גוף כבד יותר ופחות מר מ־APA. חלש יותר ועם פחות כשות מ־Red IPA. פחות מאלטי מ־Strong Ale. פחות שוקולדי מ־American Brown Ale.

נתונים טכניים:

OG: 1.045–1.060

FG: 1.010–1.015

IBU: 25–40

SRM: 10–17

ABV: 4.5–6.2%

דוגמאות מסחריות: Bell’s Amber Ale, Anderson Valley Boont Amber, Full Sail Amber, North Coast Red Seal Ale, Tröegs Hopback Amber Ale

19B. אמריקן בראון אייל (American Brown Ale)

רושם כללי:
אייל חום אמריקאי, בגוף בינוני ובחוזק רגיל, בעל איזון בין לתת קלוי לכשותיות ברורה. מגוון – חלקם מאוזנים ומאלטיים, אחרים מרירים וקלויים.

ארומה:
ארומה מאלטית בינונית עד גבוהה – טוסט, אגוזים, שוקולד, לעיתים קרמל. כשות אמריקאי – נמוך עד בינוני, עם תווים הדריים, פרחוניים או אורניים. אסטרים פירותיים – אפשריים.

מראה:
חום בהיר עד חום כהה, לעיתים עם גווני אדום עמוקים. קצף בצבע שמנת עד חום בהיר, לרוב עמיד. לרוב צלולה.

טעם:
טעמי לתת קלויים אך לא חרוכים – טוסט, שוקולד, אגוזים. קרמל בינוני – אפשרי. כשות בינוני עד גבוה – הדרים, אורן. מרירות בינונית עד גבוהה. איזון משתנה – לרוב שקול בין מאלט לכשות. סיום יבש עד חצי-יבש. טעמי לוואי קלויים ו/או כשותיים – מתמשכים.

תחושת פה:
גוף בינוני עד בינוני-מלא. גיזוז בינוני עד גבוה. מרקם חלק. גרסאות חזקות עשויות לכלול חמימות אלכוהולית קלה.

הערות:
גישה אמריקאית לאייל חום – עם קלייה עדינה וכשותיות ברורה. יתכן דמיון לאייל חום אנגלי אך עם יותר כשות ומרירות.

היסטוריה:
סגנון קראפט שהתפתח בשנות ה־80 וה־90. היווה אלטרנטיבה כשותית לאייל חום המסורתי.

מרכיבים אופייניים:
לתת Pale, קריסטל, שוקולד או בראון מאלט. כשות אמריקאי (בעיקר Cascade). שמרי אייל נקיים.

השוואת סגנון:
כהה יותר וקלוי יותר מ־Amber Ale, אך פחות קלוי מ־Porter. יותר מריר מ־English Brown Ale.

נתונים טכניים:

OG: 1.045–1.060

FG: 1.010–1.016

IBU: 20–40

SRM: 18–35

ABV: 4.3–6.2%

דוגמאות מסחריות:
Big Sky Moose Drool, Brooklyn Brown Ale, Bell’s Best Brown, Cigar City Maduro Brown, Samuel Adams Brown Ale

20. פורטר וסטאוט אמריקאיים
הסגנונות האלו התפתחו מהגרסאות האנגליות הקלאסיות, אך עברו שינוי יסודי בידי מבשלות הקראפט האמריקאיות. לרוב מדובר בבירות חזקות, מרות, בעלות פרופיל קלייה דומיננטי ואופי כשותי מובהק. הן מקובצות יחד בשל היסטוריה משותפת ופרופיל טעמים דומה.

20A. פורטר אמריקאי
רושם כללי: בירה כהה, מאלטית, מרירה ולעיתים מעט כשותית, עם איזון בין טעמי קלייה ונוכחות שוקולדית.
ארומה: קלויה בדרגת בינונית-נמוכה עד בינונית-חזקה – שוקולד, קפה קל, לעיתים ניחוח חרוך עדין. לעיתים איזון עם קרמל, טופי או עושר מאלטי. ארומת כשות (אדמתית, פרחונית או שרפית) יכולה לנוע מנמוכה עד גבוהה. אסטרים – אופציונליים. לא אמור להיות חריף, חומצי או אקרידי.
מראה: חום כהה עד כהה מאוד, עם הברקות אדמדמות. יכול להתקרב לשחור. לרוב צלול. ראש קצף בצבע שזוף, יציב למדי.
טעם: טעמי קלייה בינוניים-חזקים – שוקולד, לעיתים חרוך, גיבוי של קרמל או עושר מאלטי. מרירות בינונית עד גבוהה, סיומת יבשה עד חצי-מתוקה. כשות – ארומה וטעם שרפי, פרחוני או אדמתי (ללא התנגשות עם המאלט). גרסאות עם dry hopping עשויות להכיל טעמי כשות טריים או שרפיים. אסטרים – אופציונליים.
גוף ותחושה: גוף בינוני עד מלא למחצה, פחמיצות בינונית-נמוכה עד גבוהה. עשוי לכלול חום קל מאלכוהול. עפיצות קלה ממאלט כהה – מותרת אך לא בולטת.
הערות: לעיתים נקרא "Robust Porter", אך הופך לנדיר יותר. סגנון רחב ופתוח לפרשנות. עוצמת המאלט והכשות משתנה לפי המבשלה.
היסטוריה: גרסה חזקה יותר של פורטרים אמריקאיים פרה-פרוהיביציה, או פורטרים אנגליים, שהתפתחה עם מהפכת הקראפט של שנות ה-70.
מרכיבים אופייניים: לתת בסיס בהיר, קריסטל, לתת שחור או שוקולד. כשות אמריקאי (לביטריות), כשות סיום מארה"ב או בריטניה. שמרי אייל – אמריקאיים נקיים או בריטיים עם אופי.
השוואה לסגנונות אחרים: מריר יותר וחזק יותר מהפורטר האנגלי, קל יותר מהסטאוט האמריקאי.

נתונים טכניים:

OG: 1.050–1.070

FG: 1.012–1.018

IBU: 25–50

SRM: 22–40

ABV: 4.8–6.5%

דוגמאות מסחריות: Anchor Porter, Bell’s Porter, Deschutes Black Butte Porter, Great Lakes Edmund Fitzgerald Porter, Sierra Nevada Porter

20B. סטאוט אמריקאי
רושם כללי: סטאוט כהה, חזק, קלוי מאוד, מריר וכשותי. בעל גוף מלא וטעמי קלייה נועזים עם אופי כשותי אמריקאי מודגש.
ארומה: קלויה בינונית עד חזקה – קפה קלוי או שוקולד מריר. ניחוחות חרוכים או פחם – ברמות נמוכות. כשות בארומה – נמוכה עד בינונית, לרוב עם אופי הדרי או שרפי. אסטרים ואלכוהול – אופציונליים.
מראה: שחור לחלוטין או חום כהה מאוד. ראש שופע בצבע חום בהיר. בדרך כלל אטום.
טעם: טעמי קלייה בינוניים עד גבוהים מאוד – קפה, שוקולד מריר או קלוי. חריכה קלה מותרת אך לא דומיננטית. מתיקות מאלטית נמוכה עד בינונית, עם שוקולד או קרמל עשיר. מרירות בינונית עד גבוהה. טעמי כשות הדריים או שרפיים. סיומת יבשה עד יבשה למחצה, לפעמים עם טון חרוך.
גוף ותחושה: גוף בינוני עד מלא. לעיתים קרמי. עפיצות קלויה מותרת אך לא דומיננטית. פחמיצות בינונית-גבוהה עד גבוהה. חום אלכוהולי חלק ועדין.
הערות: מבשלות מציגות וריאציות דרך פרופיל המאלט הקלוי, מתיקות וטעמי כשות. בולד יותר מהסטאוטים המסורתיים – פרט לאימפריאל סטאוט.
היסטוריה: סגנון קראפט מודרני שהתפתח מהסטאוט האנגלי/אירי, תוך שימוש בכשותיות אמריקאית תוקפנית יותר. לעיתים נקרא "West Coast Stout".
מרכיבים אופייניים: לתת בסיס אמריקאי, כשות אמריקאי, שמרי אייל, לתתים כהים ומרוכזים, קרמל. תוספים – בכמות קטנה בלבד.
השוואה לסגנונות אחרים: חזק וקלוי יותר מאייריש אקסטרה סטאוט. יותר גוף וקלייה מאשר בלאק IPA. קלוי וחזק יותר מפורטר אמריקאי.

נתונים טכניים:

OG: 1.050–1.075

FG: 1.010–1.022

IBU: 35–75

SRM: 30–40

ABV: 5.0–7.0%

דוגמאות מסחריות: Bell’s Kalamazoo Stout, Deschutes Obsidian Stout, Sierra Nevada Stout, Trillium Secret Stairs

20C. אימפריאל סטאוט

רושם כללי: סטאוט חזק מאוד, עשיר מאוד בטעמים, כהה מאוד, עם מגוון אפשרויות פרשנות. קלייה עמוקה, פירות כהים או מיובשים, סיומת חמוצה-מתוקה מחממת. חשוב שהרכיבים ישתלבו ולא יהפכו לעומס – לעיתים מושג רק בהשתבחות.
ארומה: עשירה, עמוקה, מורכבת ולעיתים עוצמתית. קלייה עם שוקולד, קפה, ליקריץ, זפת, ולעיתים תווים קרמליים או קלויים. אסטרים – תמרים, שזיפים, תאנים, ענבים כהים. כשות – משתנה (בריטי/אמריקאי), יכול להיות דומיננטי או עדין. אלכוהול – נוכח אך לא חריף או סולבנטי.
מראה: חום כהה מאוד עד שחור. אטום. קצף חום כהה, לרוב לא מחזיק זמן רב. עשוי להראות "רגליים" בזכות אלכוהול וצמיגות.
טעם: כמו הארומה – קלוי, פירותי, כשותי ואלכוהולי. טעמים עזים – קלייה, פירות כהים, לחם, קרמל, שוקולד. מרירות בינונית עד גבוהה מאוד. סיומת יבשה עד מתוקה, תלוי בגיל. אסור להיות סירופי או דביק. אפטרטייסט של קלייה, מרירות וחום.
גוף ותחושה: גוף מלא עד מלא מאוד. מרקם קטיפתי. חום אלכוהולי עדין אך נוכח. פחמיצות נמוכה עד בינונית. משתבח יפה עם הזמן.
הערות: לעיתים נקרא RIS – Russian Imperial Stout. גרסאות אמריקאיות נוטות להיות כשותיות וקלויות יותר, בעוד הבריטיות מורכבות מאלטית יותר. סגנון רחב – אין צורך להגדיר תתי-סוגים נוקשים.
היסטוריה: סגנון ותיק שמקורו בפורטרים חזקים שיוצאו לרוסיה במאה ה-18. לאחר דעיכה במאה ה-19 – חזר לתודעה בעידן הקראפט.
מרכיבים אופייניים: לתת בסיס עם קלויים רבים. לעיתים תוספים (Flaked). כשות בריטי או אמריקאי. שמרי אייל. משתבח היטב.
השוואה לסגנונות אחרים: קלוי יותר מברלי ויין, מורכב יותר מסטאוטים רגילים.

נתונים טכניים:

OG: 1.075–1.115

FG: 1.018–1.030

IBU: 50–90

SRM: 30–40

ABV: 8.0–12.0%

דוגמאות מסחריות (אמריקאיות): Bell’s Expedition Stout, North Coast Old Rasputin, Oskar Blues Ten Fidy, Sierra Nevada Narwhal
(בריטיות): Samuel Smith Imperial Stout, Courage Imperial Russian Stout

21 –קטגורית ה IPA

הקטגוריה עוסקת בגרסאות מודרניות של IPA אמריקאי ונגזרותיו. אין בכך כדי לשלול את הלגיטימיות של IPA אנגלי, אלא מדובר בסידור טכני לצורכי תחרויות. IPA אנגלי משויך לקטגוריות הבירה האנגליות, ו-Double IPA נכלל בין הסגנונות האמריקאיים החזקים. השם IPA אינו מפורש כ-"India Pale Ale" – רבות מהבירות לא נשלחו להודו, וחלקן אף אינן בהירות. כיום, IPA מתאר סגנון המבוסס על איזון חזק לכיוון הכשות, והוא אבן יסוד בבירה הקראפט.

21A. IPA אמריקאי

רושם כללי: בירה בהירה, מרירה וכשותית בצורה מובהקת, בעוצמה בינונית, עם סיומת יבשה ופרופיל תסיסה נקי. מאלט תומך אך אינו דומיננטי, ומאפשר לכשות לבוא לידי ביטוי.

ארומה: ארומת כשות ברורה עד עזה, לרוב עם מאפייני כשות אמריקאיים או עולמיים חדשים – הדרים, פרחוניות, אורנים, שרף, תבלין, פירות טרופיים, פירות גלעין, פירות יער או מלון. מעט מאלט תבואתי נקי. פרופיל תסיסה נקי, אך פרי קל מותר.

מראה: זהב בינוני עד ענברי-אדמדם בהיר. לרוב צלולה, אם כי ערפל קל מותר. ראש לבן עד שמנת, בינוני, יציב.

טעם: טעמי כשות בינוניים עד גבוהים מאוד (כמו בארומה). מעט טעמי מאלט תבואתי נקי, אולי קרמל קל או טוסט. מרירות בינונית-גבוהה עד גבוהה מאוד. סיומת יבשה עד חצי-יבשה. אפטרטייסט כשותי ומר.

תחושת פה: גוף בינוני-קל עד בינוני. מרקם חלק. פחמיצות בינונית עד בינונית-גבוהה. חמימות קלה מאלכוהול – מותרת.

הערות: סגנון בסיס לרבים מהווריאציות המודרניות – כולל Double IPA ו-Specialty IPA. גרסה בהירה ויבשה מאוד נחשבת "West Coast IPA". בירה עם עץ בולט – לא מתאימה לקטגוריה זו.

היסטוריה: Liberty Ale של Anchor מ-1975 נחשבת לאב טיפוס של הסגנון, אך הסגנון התפתח מאז רבות. IPA של Ballantine (עם עץ אלון) היה קיים עוד קודם.

מרכיבים אופייניים: לתת בהיר, שמרי אייל נקיים או פירותיים קלות. לרוב ללא תוספים, אך סוכר מותר. כשות אמריקאי/עולמי חדש.

השוואה לסגנונות: חזק ומר יותר מ-APA. פחות קרמלי ומלטי מ-IPA אנגלי. פחות אלכוהולי מ-Double IPA.

נתונים טכניים:

OG: 1.056 – 1.070

IBU: 40 – 70

FG: 1.008 – 1.014

SRM: 6 – 14

ABV: 5.5 – 7.5%

דוגמאות מסחריות: Bell’s Two-Hearted Ale, Firestone Walker Union Jack, Russian River Blind Pig IPA

21B. IPA מיוחדים (Specialty IPA)

רושם כללי: IPA עם איזון כשותי-מריר מובהק, אך עם טוויסט אחד לפחות – צבע, שמרים, תוספים או דגנים. צריך להיות ניתן לזיהוי כ-IPA.

ארומה, מראה, טעם ותחושת פה: משתנים בהתאם לסוג – אך תמיד כשות דומיננטי, גוף יבש, ותחושת שתייה טובה. השמרים, התבלינים או התוספים לא אמורים להתנגש עם הכשות.

הערות: לא לבירות ניסיוניות – אלא סגנונות מוכרים שיש בהם שינוי ממבנה IPA רגיל. יש להכניס לפי סוג מוגדר או לתאר היטב את הסגנון בכניסה לתחרות.

סוגים מוגדרים:

Belgian IPA

Black IPA

Brown IPA

Red IPA

Rye IPA

White IPA

Brut IPA

21C

Belgian IPA

רושם כללי: IPA יבש וכשותי עם תסיסה בלגית שמוסיפה פרי ותבלין. לרוב בהירה ועם סיום יבש מאוד, בדומה לבלגיאן טריפל – אך עם הרבה יותר כשות.

ארומה: ארומת כשות בינונית עד גבוהה – לרוב הדרים, פירות טרופיים, אורן או תבלין. כשות אירופי – פרחוני, עשבוני או חריף. תסיסה בלגית מוסיפה אגסים, תפוחים, בננה, קליפת תפוז או ציפורן. לעיתים ניחוחות סוכריים, אך לא קרמל. אלכוהול קל מותר.

מראה: זהב בהיר עד ענברי. קצף בינוני-גדול, לבן-שנהב, יציב. לרוב מעט עכורה.

טעם: פירות שמרים ותבלין ברמה בינונית, כשות פירותי/טרופי/חריף. מאלט תבואתי נייטרלי, אולי טוסט קל, דבש או קרמל חלש. מרירות בינונית עד גבוהה. סיום יבש שמחדד את המרירות.

תחושת פה: גוף קל עד בינוני. פחמיצות בינונית עד גבוהה. חמימות קלה מאלכוהול מותרת.

הערות: בחירת זן שמרים קריטית. שילוב לא נכון של שמרים וכשות עלול לגרום להתנגשות טעמים.

היסטוריה: התפתח באמצע שנות ה-2000. מבשלות קראפט אמריקאיות החליפו שמרי IPA רגילים בשמרים בלגיים. מבשלות בלגיות החלו להוסיף כשות לבירות הבהירות החזקות שלהן.

מרכיבים אופייניים: שמרי טריפל/Golden Strong, לתת בהיר, כשות אמריקאי או אירופי, סוכרים פשוטים.

השוואה לסגנונות: שילוב בין IPA אמריקאי לבלגיאן טריפל או Golden Strong. לעיתים פירותי יותר, יבש יותר ומתובל יותר מ-IPA רגיל.

נתונים טכניים:

OG: 1.058 – 1.080

IBU: 50 – 100

FG: 1.008 – 1.016

SRM: 5 – 8

ABV: 6.2 – 9.5%

דוגמאות מסחריות: Houblon Chouffe, Green Flash Le Freak, Brewery Vivant Triomphe

Black IPA

רושם כללי: IPA כהה עם איזון כשותי יבש ואופי אמריקאי מובהק, אך עם תוספת מאלטים כהים שתורמים עומק אך לא טעמי קלייה חריפים.

ארומה: ארומת כשות בינונית עד גבוהה – הדרים, פירות טרופיים, אורן, שרף, פירות יער או מלון. מאלט ברקע – שוקולד קל, קפה קלוי, טוסט או קרמל עדין. תסיסה נקייה. אסטרים קלים – מותר.

מראה: חום כהה עד שחור. לרוב צלול, אך מותרת מעט ערפל. ראש קצף בצבע בז', בינוני, יציב.

טעם: טעמי כשות בינוניים-נמוכים עד גבוהים מאוד – פרחוני, הדרי, פירותי. מאלט תומך – שוקולד עדין, קפה קלוי, טוסט. אין לחרוך או להפוך לאפר. קרמל/טופי – מותר. סיומת יבשה עד חצי-יבשה, מרה אך לא חדה. קלייה עדינה עשויה להדגיש יובש.

תחושת פה: גוף בינוני-קל עד בינוני. פחמיצות בינונית. קרמיות קלה – מותרת. חמימות קלה – מותרת.

הערות: רוב הדוגמאות בעוצמה רגילה. גרסאות חזקות מדי עלולות להרגיש כמו פורטר כשותי מדי ולפגוע בשתייה.

היסטוריה: פותח בארה"ב סביב 1990 ע"י Greg Noonan בשם Blackwatch IPA. הפופולריות גברה בתחילת שנות ה-2000 בצפון-מערב ארה"ב ובקליפורניה, דעכה לאחר מכן.

מרכיבים אופייניים: לתתים קלויים ללא מרירות. כשות אמריקאי או עולמי חדש.

השוואה לסגנונות: כמו IPA אמריקאי אך כהה. פחות קלוי מסטאוט/פורטר, פחות גוף, יותר שתייה.

נתונים טכניים:

OG: 1.050 – 1.085

IBU: 50 – 90

FG: 1.010 – 1.018

SRM: 25 – 40

ABV: 5.5 – 9.0%

דוגמאות מסחריות: Stone Sublimely Self-Righteous, 21st Amendment Back in Black

Brown IPA
רושם כללי: בירה כשותית, מרירה ובעלת חוזק בינוני–גבוה, בדומה ל־IPA אמריקאי, אך עם אופי מאלטי עמוק של קרמל כהה, שוקולד, טופי או פירות כהים – בדומה ל־American Brown Ale. שומרת על גוף קל־בינוני וסיומת יבשה המאפיינת IPA, אך עם עומק טעמים נוסף מבלי להפוך למתוקה או כבדה.

ארומה: ארומת כשות בינונית עד בינונית־גבוהה – לרוב פירות גלעין, פירות טרופיים, הדרים, שרף, אורן, פירות יער או מלון. לצד זאת, ניחוח מאלטי מתוק ברמה בינונית־נמוכה עד בינונית – שוקולד חלב, קקאו, טופי, אגוזים, ביסקוויט, קרמל כהה, לחם קלוי או פירות כהים. תסיסה נקייה. אסטרים ואלכוהול קל – אופציונליים.

מראה: צבע חום אדמדם עד חום כהה – אך לא שחור. לרוב צלולה, עם אפשרות לערפל קל. ראש קצף בצבע קרם עד בז’ בהיר, בינוני בגודלו ויציב.

טעם: טעמי כשות בינוניים עד גבוהים (כמו בארומה). בסיס מאלטי תומך, נקי – עם אותם מאפיינים מתקתקים. המרירות בינונית־גבוהה עד גבוהה, אך לא חדה. סיומת יבשה עד בינונית־יבשה, עם אפטרטייסט מר, כשותי ומאלטי. אסטרים ואלכוהול ברקע – אם בכלל. אין טעמי קלייה חזקים או שרופים – המאלט מאזן את המרירות.

תחושת פה: גוף בינוני־קל עד בינוני. מרקם חלק. פחמיצות בינונית עד בינונית־גבוהה. ללא חוספוס. חמימות קלה – מותרת.

הערות: הסגנון הופרד מ־American Brown Ale כדי להבחין בין גרסאות חזקות וכשותיות במיוחד לבין גרסאות מאוזנות יותר בעוצמה רגילה.

היסטוריה: ראו American Brown Ale.

מרכיבים אופייניים: בסיס כמו IPA אמריקאי, עם קריסטל כהה בינוני או גבוה, לתת שוקולד קלוי, או לתתים בגוון ביניים. ניתן לשלב תוספת סוכר (כולל סוכר חום). כל כשות אמריקאי או עולמי חדש מתאים – אך חשוב שלא יהיו התנגשויות בין הכשות למאלט.

השוואה לסגנונות: גרסה חזקה, מרירה ויבשה יותר מ־American Brown Ale. קלויה פחות מ־Black IPA, אך עם יותר טעמי שוקולד מאשר Red IPA.

נתונים טכניים:

OG: 1.056 – 1.070

IBU: 40 – 70

FG: 1.008 – 1.016

SRM: 18 – 35

ABV: 5.5 – 7.5%

דוגמאות מסחריות:
Dogfish Head Indian Brown Ale, Harpoon Brown IPA, Russian River Janet’s Brown Ale

Red IPA
רושם כללי: בירה כשותית, מרירה ובעלת חוזק בינוני־גבוה, בדומה ל־IPA אמריקאי, אך עם תווים מאלטיים של קרמל, טופי או פירות כהים – כמו ב־Amber Ale אמריקאי. הסיומת נותרת יבשה והגוף קל יחסית, כך שהבירה נשארת מרעננת ושתייה – אך עם עומק נוסף בטעם.

ארומה: ארומת כשות בינונית עד חזקה – פירות גלעין, פירות טרופיים, הדרים, שרף, אורן, פירות יער או מלון. ארומת מאלט מתוקה ברמה בינונית־נמוכה עד בינונית, המתמזגת היטב עם הכשות – עם מאפייני קרמל בינוני עד כהה, טופי, לחם קלוי או פירות כהים. תסיסה נקייה. אסטרים קלים – מותר. אלכוהול ברקע – אופציונלי.

מראה: צבע נע בין ענבר־אדמדם בהיר לנחושת אדמדם כהה. לרוב צלול. עכירות קלה מותרת. ראש קצף בגודל בינוני, בצבע שמנת עד קרם, עם יציבות טובה.

טעם: טעמי כשות בינוניים עד גבוהים מאוד (כמו בארומה). בסיס מאלטי תומך ונקי – עם קרמל, טופי, קלייה קלה או פירות כהים. אין התנגשויות בין טעמי המאלט והכשות. מרירות בינונית־גבוהה עד גבוהה מאוד – חדה אך לא אגרסיבית. סיומת יבשה עד בינונית־יבשה עם אפטרטייסט מר, מאלטי וכשותי. אסטרים ואלכוהול קלים – מותר.

תחושת פה: גוף בינוני־קל עד בינוני, מרקם חלק. פחמיצות בינונית עד בינונית־גבוהה. ללא חוספוס. חמימות קלה מאלכוהול – מותרת.

הערות: הסגנון הופרד מ־American Amber Ale כדי להבחין בין גרסאות חזקות וכשותיות במיוחד לבין הגרסאות הסטנדרטיות והמעט מאוזנות יותר.

היסטוריה: סגנון קראפט אמריקאי מודרני שהתפתח מתוך IPA אמריקאי בשילוב פרופיל מאלטי הדומה ל־Amber Ale. ראו גם: American Amber Ale.

מרכיבים אופייניים: בסיס כמו IPA אמריקאי, בתוספת קריסטל כהה בינוני או גבוה, ולעיתים לתת אופי קלוי־טוסטי. ניתן להשתמש בסוכרים פשוטים. כל כשות אמריקאי או עולמי חדש מתאים – אך ללא התנגשויות עם המאלט.

השוואה לסגנונות: גרסה חזקה, מרירה וכשותית יותר של Amber Ale אמריקאי. פחות מאלטית ומתוקה מ־American Strong Ale. פחות מאלטית ואלכוהולית מ־Barleywine אמריקאי. פחות שוקולדית וקרמלית מ־Brown IPA – אך דומה באיזון הכללי.

נתונים טכניים:

OG: 1.056 – 1.070

IBU: 40 – 70

FG: 1.008 – 1.016

SRM: 11 – 17

ABV: 5.5 – 7.5%

דוגמאות מסחריות:
Avery Hog Heaven, Cigar City Tocobaga Red IPA, Modern Times Blazing World, Tröegs Nugget Nectar

Rye IPA
רושם כללי: IPA אמריקאי עם תוספת לתת שיפון – שמוסיף ארומה מתובלת, מרקם קרמי וסיומת יבשה ודגנית. פרופיל כשות מודגש וגוף קל־בינוני נשמרים, אך עם טוויסט של תבלין ומרקם.

ארומה: ארומת כשות בולטת עד עזה – לרוב פירות גלעין, פירות טרופיים, הדרים, אורן, שרף, פירות יער או מלון. שיפון מעניק ארומה תבואתית־חריפה נמוכה אך מורגשת, לצד מאלט נקי ברקע. תסיסה נקייה. אסטרים ואלכוהול קלים – מותר.

מראה: צבע זהוב בינוני עד ענבר־אדמדם בהיר. לרוב צלולה, עכירות קלה מותרת. ראש קצף בינוני, לבן עד שמנת, עם יציבות טובה.

טעם: טעמי כשות בינוניים עד גבוהים מאוד – זהים לארומה. בסיס מאלטי נקי ותומך, עם טעמי קרמל קל או טוסט – אם בכלל. שיפון מוסיף טעמי תבואה, תבלין ופלפליות קלה, שמדגישים את הסיומת היבשה. מרירות בינונית־גבוהה עד גבוהה מאוד – חדה אך לא אגרסיבית. סיומת יבשה, כשותית ומרירה. אסטרים ואלכוהול – אפשריים אך לא הכרחיים.

תחושת פה: גוף בינוני־קל עד בינוני, מרקם חלק עד קרמי קלות. פחמיצות בינונית עד בינונית־גבוהה. ללא חוספוס. חמימות קלה – מותרת.

הערות: וריאציה מודרנית על IPA אמריקאי, נפוצה בעיקר בקרב מבשלי קראפט ובירה ביתית. אם לא מורגש אופי שיפון – יש להכניס כ־21A IPA אמריקאי רגיל.

היסטוריה: וריאציה מהעשור האחרון – פופולרית בסצנת הקראפט וההומברוא האמריקאית.

מרכיבים אופייניים: בסיס כמו IPA אמריקאי, בתוספת משמעותית של לתת שיפון. כל כשות אמריקאי או עולמי חדש מתקבל – כל עוד אין התנגשות עם השיפון. ללא קימל. ללא עץ.

השוואה לסגנונות: יבש יותר, מעט יותר חריף וקרמי מ־IPA אמריקאי. עם מרירות ותיבול שנסחבים לסיומת. לא מכיל את האופי השיפוני הבולט או פרופיל השמרים של Roggenbier.

נתונים טכניים:

OG: 1.056 – 1.075

IBU: 50 – 75

FG: 1.008 – 1.014

SRM: 6 – 14

ABV: 5.5 – 8.0%

דוגמאות מסחריות:
Founders Red’s Rye IPA, Sierra Nevada Ruthless Rye

White IPA
רושם כללי: גרסה פירותית, מתובלת ומרעננת של IPA אמריקאי, עם צבע בהיר יותר, גוף קל יותר, ופרופיל תסיסה מתובל שמזכיר Witbier בלגי. שומרת על אופי כשותי אך עם טאצ' של שמרים ותיבול.

ארומה: אסטרים בינוניים – לרוב תפוז, אשכולית, משמש ולעיתים בננה. תבלינים קלים – אפשריים: כוסברה, קליפת תפוז, פלפל או ציפורן. ארומת כשות בינונית־נמוכה עד בינונית – לרוב פירות גלעין, הדרים או פירות טרופיים. האסטרים והתבלינים עשויים להקטין את תחושת ארומת הכשות. ארומת מאלט נמוכה – תבואתית, נייטרלית או לחמית. אלכוהול קל – מותר.

מראה: צבע זהוב חיוור עד זהוב עמוק. לרוב עכורה. ראש לבן, צפוף ועמיד – בינוני עד גדול.

טעם: אסטרים בינוניים עד גבוהים, טעמי כשות בינוניים־נמוכים עד בינוניים־גבוהים, ותיבול קל – כל אלה באותם מאפיינים של הארומה. טעמי לתת קלים – אולי מעט לחם. מרירות גבוהה. סיומת יבשה עד בינונית־יבשה, מרעננת. טעמי אלכוהול ברקע – מותר.

תחושת פה: גוף בינוני־קל. פחמיצות בינונית עד בינונית־גבוהה. עפיצות תבלינית קלה – מותרת. חמימות קלה – מותרת. הבירה צריכה להישאר רכה ונעימה – לא חמצמצה, כבדה או עכורה־קמחית.

הערות: פרשנות קראפטית ל־IPA אמריקאי שפוגש Witbier בלגי. הרושם התבליני עשוי להגיע מהשמרים הבלגיים, מתבלינים נוספים – או משניהם.

היסטוריה: התפתח כבירה עונתית בסוף החורף/תחילת האביב, שפונה גם לחובבי IPA וגם לחובבי בירות חיטה בלגיות.

מרכיבים אופייניים: לתת בהיר וחיטה, שמרי Wit בלגיים, כשות אמריקאי הדרי או פירותי. לעיתים – קליפת תפוז, כוסברה או תבלינים נוספים.

השוואה לסגנונות: חמוצה יותר, פירותית ומתובלת יותר מ־IPA רגיל, אך שומרת על כשותיות ומרירות. לרוב פחות מודגשת בכשות בסיום, ויותר עכורה ומרעננת.

נתונים טכניים:

OG: 1.056 – 1.065

IBU: 40 – 70

FG: 1.010 – 1.016

SRM: 5 – 6

ABV: 5.5 – 7.0%

דוגמאות מסחריות:
Lagunitas A Little Sumpin' Sumpin' Ale, New Belgium Accumulation

Brut IPA
סגנון של IPA מאוד בהירה, יבשה מאוד , גיזוז חזק .וטעם חזק של כשות – אבל כמעט בלי מרירות. לפעמים מזכירה שמפניה או יין לבן מבעבע.

ריח (א
כשות חזק וברור – עם ריחות של פירות טרופיים, ענבים, אפרסק או הדרים. אין ריחות של עשב, ירוק או לחות. ריח הלתת (הדגן) חלש מאוד, לא מתוק. תסיסה נקייה – בלי ריח של שמרים. לפעמים יש ריח אלכוהול קל.

מראה:
צבע צהוב־בהיר עד בהיר מאוד. לרוב ממש צלול כמו מים, לפעמים עם טשטוש קל. יש קצף לבן, גבוה ומרשים, עם בועות קטנות וצפופות.

טעם:
הרבה טעם של כשות – כמו בפירות טרופיים, הדרים או ענבים. כמעט ואין טעם של לתת (דגן), אין מתיקות או טעמי קרמל. בגלל שהבירה יבשה מאוד ומוגזת מאוד – המרירות מרגישה נמוכה. יש סיומת יבשה, נקייה, ותחושת כשות נעימה שנשארת קצת.

תחושת שתייה:
בירה קלה מאוד בגוף, עם המון בועות – כמו יין מבעבע. לא מרה מדי, לא צורבת. יכולה להיות קצת חמה מאלכוהול, אבל לא מורגשת חזקה.

הערות:
הסגנון נולד כהומאז' לשמפניה – קל, מבעבע ויבש. בגלל שהבירה מאוד יבשה, חשוב לא להגזים עם המרירות. לפעמים משתמשים באנזימים מיוחדים בשביל לפרק את הסוכרים – אם לא משתמשים נכון, זה עלול לגרום לטעמים לא טובים (כמו חמאה – פגם בבירה).

היסטוריה:
נוצר בשנת 2017 בסן פרנסיסקו, כמענה ל־IPA עכורים ומתוקים מהחוף המזרחי. היה מאוד פופולרי ב־2018–2019, אבל מאז דעך. היום רואים גרסאות שמתאימות לבירות דלות קלוריות.

מרכיבים עיקריים:
לתת פילזנר או דגן בהיר מאוד, עד 40% תוספות (כמו אורז או סוכר). לא משתמשים בלתת קרמל ולא בלקטוז (חלב). מוסיפים אנזימים כמו amyloglucosidase. משתמשים בכשותים מודרניים וריחניים במיוחד, ומוסיפים אותם בעיקר בסיום הבישול או בתסיסה. שמרים ניטרליים.

השוואה לסגנונות אחרים:
פחות מרירות, פחות צבע, פחות לתת – אבל הרבה יותר יבשה ומוגזת מ־IPA רגילה. דומה קצת ל־Hazy IPA בטעמים הפירותיים, אבל בלי מתיקות ובלי מראה עכור. מזכירה Belgian Golden Strong Ale – אבל בלי שמרים בלגיים ועם פחות אלכוהול.

נתונים חשובים:

OG: 1.046 – 1.057

FG: 0.990 – 1.004

IBU: 20 – 30

SRM: 2 – 4

ABV: 6.0 – 7.5%

בירות מומלצות לטעימה:
Drake’s Brightside Extra Brut IPA, Fair State The Brut Squad, Ommegang Brut IPA

21C. Hazy IPA
רושם כללי: גרסה מודרנית של IPA אמריקאי – עם ארומה וטעמי כשות פירותיים בעוצמה גבוהה, גוף רך, מרקם חלק ולעיתים מראה עכור או אטום. פחות מרירה מ־IPA רגילה, אך עדיין ממוקדת כשות באופן מובהק.

ארומה: ארומת כשות אינטנסיבית – פירות גלעין, פירות טרופיים, הדרים או תווים פירותיים נוספים. ללא ריחות עשבוניים או צמחיים. לתת ברקע – נקי, נייטרלי או לחמי קלות. אין קרמל או טוסט. היעדר מוחלט של ארומת לתת נחשב לפגם. תסיסה נייטרלית עד פירותית, אך אסטרים מהשמרים והכשות לא צריכים להתנגש. ארומה חמאתית, שמנתית או חמוצה – פגם. אלכוהול קל – מותר.

מראה: צבע נע בין קש בהיר לענברי בהיר, לעיתים עם גוון כתמתם. עכירות מובהקת עד אטימות – אך לא מראה עכור־קמחי. העכירות עשויה להעניק ברק למראה ולחזק את עומק הצבע. לא אמורים להופיע חלקיקי כשות, שמרים צפים או עכירות בוצית – אלה נחשבים לפגם. ראש קצף לבן־מרנגי בינוני עד גבוה, יציב מאוד.

טעם: טעמי כשות פירותיים גבוהים עד גבוהים מאוד – באותם תיאורים כמו הארומה. לתת ברקע – נמוך עד בינוני, נייטרלי או לחמי. מרירות נתפסת נמוכה עד בינונית־גבוהה, אך לרוב מוסתרת על ידי הגוף המלא והסיומת הרכה. סיומת יבשה־רכה עד בינונית, עם כשותיות רעננה ומרירות נקייה – לא חדה. תסיסה נייטרלית עד פירותית שתומכת בכשות. אסור שתהיה מתיקות ברורה – גם אם התחושה פירותית ואסטרית. אלכוהול קל – מותר ברקע.

תחושת פה: גוף בינוני עד בינוני־מלא. מרקם חלק עד משיי. פחמיצות בינונית. ללא חוספוס, עפיצות או מרקם עמילני. חמימות קלה – מותרת. הבירה לא אמורה להיות סמיכה, חלבית, חומצית או עם מרקם של קמח.

הערות: ידועה גם בשם New England IPA או NEIPA. מתאפיינת בשימוש מאוחר בכשות (Whirlpool, Dry Hop), במיוחד בזנים טרופיים/פירותיים – היוצרים את התחושה ה״עסיסית״. גרסאות ״כבדות״ מאוד, עם מרקם של מילקשייק, גלידה או שייק פירות – אינן מתאימות לסגנון זה. העכירות נובעת מאינטראקציה בין חלבונים לתת וכשות יבש, ולא משמרים פעילים או טכניקות מלאכותיות. מראה עכור־מבריק נחשב רצוי, מראה בוצי – פגם.

היסטוריה: סגנון קראפט מודרני שהתפתח באזור ניו אינגלנד (ארה״ב). נחשב להמשכיות של ההשפעה של הבירה Heady Topper של The Alchemist. הסגנון הלך והתפתח לאורך שנות ה־2010. כיום משמש גם כבסיס לסגנונות נוספים, כולל כאלה עם תוספות שונות.

מרכיבים אופייניים: גריסט כמו ב־IPA אמריקאי, אך עם יותר דגנים מתקלפים (שיבולת שועל, חיטה) ומעט מאוד לתת קרמל או לתתים מיוחדים. כשותים עולמיים מודרניים בעלי פרופיל פירותי. שמרי אייל ניטרליים עד פירותיים. מים מאוזנים לטובת כלוריד (מרכך תחושת פה). יבוש כשות כבד – כולל בשלבים מוקדמים של התסיסה (ליצירת ביוטרנספורמציה ולהעמקת מורכבות הארומה).

השוואה לסגנונות: גוף מלא ורך יותר, ביטוי מאוחר יותר של כשות, מרירות נתפסת נמוכה יותר ועכירות חזותית בולטת יותר – לעומת IPA אמריקאי רגיל. IPA עכורים בעלי סיומת יבשה, גוף בינוני־קל ומרירות חדה – מתאימים יותר לקטגוריה 21A. תוספות כגון פירות, לקטוז, וניל וכו' – יש להכניס לקטגוריות המיוחדות המתאימות (למשל 29A בירה עם פירות, 30D תבלינים מיוחדים).

נתונים טכניים:

OG: 1.060 – 1.085

FG: 1.010 – 1.015

IBU: 25 – 60

SRM: 3 – 7

ABV: 6.0 – 9.0%

דוגמאות מסחריות:
Tree House Julius, Trillium Congress Street, WeldWerks Juicy Bits, Hill Farmstead Susan, Other Half Green Diamonds DIPA, Belching Beaver Hazers Gonna Haze, Pinthouse Electric Jellyfish

קטגוריה 22 – אייל אמריקאי חזק
קטגוריה זו כוללת איילים אמריקאיים חזקים בסגנון מודרני, בעלי איזון משתנה בין מאלט לכשות. המכנה המשותף הוא עוצמת אלכוהול גבוהה יחסית והיעדר טעמי קלייה דומיננטיים.

22A.
Double IPA
רושם כללי: אייל בהיר, חזק מאוד וכשותי מאוד – אך ללא המאלטיות הכבדה, המתיקות השיורית והגוף של Barleywine אמריקאי. כשות מודגש, אך הבירה נשארת נקייה, יבשה וללא חוספוס. על אף החוזק, שתייה קלה יחסית היא מעלה חשובה.

ארומה: ארומת כשות חזקה עד עזה – עם תווים של הדרים, פרחוניות, אורן, שרף, תבלין, פירות טרופיים, פירות גלעין, פירות יער או מלון. ברקע – מאלט תבואתי נייטרלי ונקי, תומך אך לא משתלט. תסיסה נייטרלית עד מעט פירותית. ריח אלכוהול מותר, אך לא חריף או ממס.

מראה: זהוב עד כתום־נחושתי בהיר, לרוב די בהיר בגרסאות מודרניות. צלולה לרוב, אך עכירות קלה מותרת. ראש קצף בינוני, לבן עד שמנת, עמיד.

טעם: טעמי כשות חזקים ומורכבים – כמו בארומה. מרירות בינונית־גבוהה עד גבוהה מאוד, אך לא אגרסיבית. מאלט נקי, רך ותומך – ברמות נמוכות עד בינוניות. קרמל או טוסט קלים – מותר. סיום יבש עד בינוני־יבש, עם אפטרטייסט כשותי, יבש ומר. אסטרים נמוכים עד מתונים – אופציונליים. טעם אלכוהול קל, חלק ונקי – מותר.

תחושת פה: גוף בינוני־קל עד בינוני, מרקם חלק. פחמיצות בינונית עד בינונית־גבוהה. חמימות אלכוהולית רכה – מותרת. אין עפיצות כשותית.

הערות: לעיתים נקראת גם Imperial IPA. רבות מהגרסאות המודרניות כוללות מספר שלבים של dry-hopping.

היסטוריה: נוצרה כווריאציה עוצמתית של IPA אמריקאי בשנות ה־90 המאוחרות. נהפכה לפופולרית בתחילת שנות ה־2000. Russian River Pliny the Elder מ־2000 נחשב למשפיע ביותר על התפוצה של הסגנון.

מרכיבים אופייניים: לתת בסיס נייטרלי, תוספת סוכר נפוצה. לתת קרמל – נדיר. כשותים אמריקאיים או עולמיים חדשים. שמרי אייל נייטרליים או מעט פירותיים. ללא עץ.

השוואה לסגנונות: חזק, מר ומרוכז יותר מ־IPA אנגלי או אמריקאי. פחות מאלטי, פחות מתוק, גוף קל יותר ויבש יותר מ־Barleywine אמריקאי.

נתונים טכניים:

OG: 1.065 – 1.085

IBU: 60 – 100

FG: 1.008 – 1.018

SRM: 6 – 14

ABV: 7.5 – 10.0%

דוגמאות מסחריות:
Russian River Pliny the Elder, Stone Ruination Double IPA 2.0, Columbus Bohdi, Port Brewing Hop-15, Fat Head’s Hop Juju

22B. American Strong Ale
רושם כללי: אייל אמריקאי חזק, מריר ומאלטי – הנמצא בטווח שבין Barleywine אמריקאי, Double IPA ו־Red IPA. טעמי המאלט והכשות יכולים להיות חזקים, אך לרוב נמצאים באיזון.

ארומה: ארומת כשות בינונית עד גבוהה – עם תווים של הדרים, פרחוניות, אורן, שרף, תבלין, פירות טרופיים, פירות גלעין, פירות יער או מלון. מאלט בינוני עד עשיר – עם קרמל בינוני עד כהה, לעיתים טוסט או לחם קלוי, ולעיתים רחוקות גם שוקולד קלוי או קלייה עדינה. פרופיל תסיסה נייטרלי עד פירותי בינוני. אלכוהול מותר – אך לא חריף.

מראה: צבע ענברי בינוני עד נחושת כהה או חום בהיר. ראש קצף בינוני בגוון שמנת עד בז’ בהיר – יציבות נמוכה עד בינונית. בירה צלולה לרוב. רגליים (legs) עשויות להופיע.

טעם: טעמי מאלט בינוניים עד גבוהים – קרמל, טופי או פירות כהים. לעיתים מופיעים טעמים נוספים: טוסט, לחם קלוי, עושר מאלטי כללי. שוקולד קלוי עדין או טעמי קלייה קלה – מותר, אך לא חריפים. מרירות בינונית־גבוהה עד גבוהה. טעמי כשות – בינוניים עד גבוהים, תואמים לארומה. אסטרים נמוכים עד מתונים. אלכוהול מורגש – אך לא צורב. מתיקות מאלט בינונית עד גבוהה – אך הסיומת נעה בין חצי־יבשה לחצי־מתוקה. לא סירופית או דביקה. אפטרטייסט מריר־מתוק – עם נוכחות של כשות, מאלט ואלכוהול.

תחושת פה: גוף בינוני עד מלא. חמימות אלכוהולית מותרת – אך לא חדה. עפיצות קלה מכשות – מותרת. פחמיצות בינונית־נמוכה עד בינונית.

הערות: סגנון רחב למדי שמתאר בירות חזקות־מאלטיות־כשותיות שלא ממש נכנסות לקטגוריות אחרות – כולל Double Red Ale, גרסאות חזקות של Amber Ale, או וריאציות אמריקאיות מודרניות אחרות.

היסטוריה: גרסאות מודרניות נוצרו כגרסאות "אימפריאליות" של Red או Amber Ale. עם זאת, יש דמיון רב ל־Stock Ales היסטוריים אמריקאיים – בירות חזקות־מאלטיות שחושלו בכשות לפני עידן הפרוהיבישן. אין המשכיות היסטורית ישירה, אך הדמיון גבוה (ללא אופי מיושן).

מרכיבים אופייניים: לתת בסיס בהיר, לתת קריסטל בינוני עד כהה, כשות אמריקאי/עולמי חדש, שמרי אייל נייטרליים או מעט פירותיים.

השוואה לסגנונות: פחות חזק ועשיר מ־Barleywine אמריקאי. יותר מאלטי מ־Double IPA. יותר כשותי מ־Strong Ale בריטי. מלא ועשיר יותר מ־Red IPA.

נתונים טכניים:

OG: 1.062 – 1.090

IBU: 50 – 100

FG: 1.014 – 1.024

SRM: 7 – 18

ABV: 6.3 – 10.0%

דוגמאות מסחריות:
Arrogant Bastard Ale, Fat Head’s Bone Head, Great Lakes Nosferatu, Oskar Blues G’Knight, Port Brewing Shark Attack Double Red

22C. American Barleywine
רושם כללי: אייל אמריקאי חזק מאוד, מאלטי, כשותי ומריר – עם טעמי עומק עשירים, גוף מלא ואפטרטייסט מחמם. מיועד לשתייה איטית ומהנה.

ארומה: ארומה חזקה של מאלט וכשות – שניהם מורגשים היטב. כשות אמריקאי/עולמי חדש/אנגלי – תווים הדריים, פירותיים או שרפיים קלאסיים, אך גם כשותים מודרניים מתקבלים. מאלט חזק: תבואתי, לחמי, קלוי קלות, קרמל בהיר או נייטרלי – אך לא קרמל כהה, קלוי או פירות יבשים. אסטרים ואלכוהול – נמוכים עד בינוניים, תמיד ברקע. עוצמות הארומה דועכות עם יישון.

מראה: ענברי עד נחושת בינונית, לעיתים עד חום בהיר. היילייטים רוביניים נפוצים. קצף בגוון שמנת עד בז’ בהיר – בגובה נמוך עד גבוה. שמירת קצף משתנה. צלולה עד מבריקה, לעיתים עכירות קלה בקירור. צבע עשוי להיראות עמוק מאוד בזכוכית עבה. יתכנו "רגליים" (legs).

טעם: תואם לארומה – מאלט עשיר, כשות דומיננטי, מרירות בינונית־גבוהה עד אגרסיבית. המאלט מרכך את המרירות אך לא משתלט. טעמי כשות גבוהים. אסטרים – נמוכים עד בינוניים. אלכוהול מורגש, אך לא ממס. מתיקות מאלטית בינונית־נמוכה עד בינונית־גבוהה, סיומת מלאה – יבשה עד מעט מאלטית. עם הזמן – הבירה מתייבשת ומתעדנת. איזון מאלטי, אך תמיד עם מרירות מורגשת.

תחושת פה: גוף מלא מאוד, לעיתים לעיס, עם מרקם קטיפתי ועשיר – יורד מעט עם ההתיישנות. חמימות אלכוהול חלקה ומורגשת. פחמיצות נמוכה עד בינונית – תלוי בגיל ובתנאי תסיסה.

הערות: לפעמים מסומנת כ־"Barleywine-style Ale". בשנים האחרונות מבשלות רבות בארה"ב הפסיקו לייצר אותה, עברו לגרסאות מיושנות בעץ או מיתגו אותה מחדש כ־IPA חזק.

היסטוריה: המסורתית והחזקה ביותר בין האיילים, לרוב עונתית לחורף, עם תיוג לפי שנת ייצור. גרסה אמריקאית לסגנון האנגלי – עם דגש כשותי. Anchor Old Foghorn מ־1975 הייתה החלוצה. Sierra Nevada Bigfoot (1983) הגדירה את הסגנון הכשותי. מעבדת בדיקה שדיווחה על המרירות הגבוהה של Bigfoot קיבלה בתגובה: "תודה רבה."

מרכיבים אופייניים: לתת בסיס בהיר עם מעט לתתים מיוחדים. לתתים כהים – בשימוש מתון. כשותים אמריקאיים מגוונים. שמרי אייל – אמריקאיים או אנגליים.

השוואה לסגנונות: יותר מרירות, טעם וארומת כשות מ־Barley Wine אנגלי. לרוב בהירה יותר ועם פחות עומק מאלטי. שונה מ־Double IPA – כשות פחות קיצוני, מאלט מודגש יותר, גוף עשיר יותר. לרוב עם מתיקות שיורית שמובילה לשתייה איטית ולא שתייה "קלילה".

נתונים טכניים:

OG: 1.080 – 1.120

IBU: 50 – 100

FG: 1.016 – 1.030

SRM: 9 – 18

ABV: 8.0 – 12.0%

דוגמאות מסחריות:
Anchor Old Foghorn, Bell’s Third Coast Old Ale, Sierra Nevada Bigfoot, Hair of the Dog Doggie Claws, East End Gratitude

22D. Wheatwine
רושם כללי: בירה עשירה, בעלת אחוז אלכוהול גבוה ומרקם רך, עם טעמי דגן ולחם בולטים. גוף חלק ועדין יחסית, עם מורכבות מאלטית, פירותית ואלכוהולית.

ארומה: כשות – ברמה נמוכה, יכול להיות מכל זן. לתת חיטה ולחם – בינוני עד גבוה, לעיתים עם דבש, קרמל או עומק מאלטי נוסף. אלכוהול קל ונקי – מותר. פירותיות נמוכה עד בינונית. די־אצטיל – ברמה נמוכה בלבד, אם בכלל. פרופיל שמרי חיטה (בננה/ציפורן) – אינו מתאים.

מראה: זהוב עד ענברי כהה – לעיתים עם גוונים אדומים־ארגמניים. קצף נמוך עד בינוני, בצבע שמנת. מרקם יכול להיות קרמי עם יציבות טובה. עכירות בקירור מותרת, לרוב נעלמת עם חימום. אחוז האלכוהול הגבוה עשוי ליצור "רגליים".

טעם: טעמי חיטה ולחם – בינוניים עד גבוהים, שולטים באיזון. מורכבות מאלטית נוספת – קלייה קלה, קרמל, ביסקוויט או דבש – מותרת אך לא הכרחית. טעמי כשות – נמוכים עד בינוניים, יכולים להיות מכל זן. פירותיות בינונית עד גבוהה – לעיתים מזכירה פירות יבשים. מרירות נמוכה עד בינונית – נותנת איזון מאלטי עד נייטרלי. לא סירופית או תת־מותססת.

תחושת פה: גוף בינוני־מלא עד מלא. מרקם לעיס, לעיתים קטיפתי ועשיר. פחמיצות נמוכה עד בינונית. חמימות אלכוהולית חלקה – מותרת.

הערות: הצבע לרוב מתקבל מהרתחה ארוכה. חלק מהגרסאות חזקות מהנתונים הרשמיים. לעיתים עוברות יישון בעץ.

היסטוריה: סגנון קראפט אמריקאי שנוצר בשנת 1988 במבשלת Rubicon. לרוב בירה עונתית חורפית או מהדורה חד־פעמית.

מרכיבים אופייניים: לתת אמריקאי בהיר עם חיטה אמריקאית – לרוב 50% או יותר חיטה. לתתים כהים – בשימוש מתון. ניתן להשתמש בכל סוג כשות. יישון בעץ – אפשרי.

השוואה לסגנונות: לא רק Barleywine על בסיס חיטה – לעיתים יש טעמים פירותיים וכשותיים חזקים, או מורכבות שמקורה בעץ. פחות כשותית מ־American Barleywine. מבוססת על בירת חיטה אמריקאית – אין מאפייני שמרי חיטה גרמניים.

נתונים טכניים:

OG: 1.080 – 1.120

IBU: 30 – 60

FG: 1.016 – 1.030

SRM: 6 – 14

ABV: 8.0 – 12.0%

דוגמאות מסחריות:
The Bruery White Oak, Perennial Heart of Gold, Two Brothers Bare Tree, Castelain Winter Ale

קטגוריה 23 – אייל חמוץ אירופאי

הקטגוריה כוללת סגנונות חמוצים מסורתיים מאירופה, שחלקם כוללים רכיב חיטה. מרירות נמוכה מאוד אופיינית לרוב הסגנונות, כאשר החמיצות מחליפה את תפקידה של המרירות ביצירת איזון. חלק מהבירות מתובלות או ממותקות – במבשלה או על ידי הלקוח.

23A. Berliner Weisse

רושם כללי: בירת חיטה גרמנית בהירה מאוד, מרעננת, דלת אלכוהול, עם חמיצות לקטית נקייה ופחמיצות גבוהה מאוד. טעמי לחם קלים תומכים בחמיצות, שאינה צריכה להיראות מלאכותית. גרסאות איכותיות כוללות לעיתים פרי עדין.

ארומה: חמיצות חדה בינונית עד גבוהה שולטת. פירותיות קלה עד בינונית אפשרית – לרוב לימון, תפוח חמוץ, אפרסק או משמש – לעיתים תווים פרחוניים. חיטה עשויה להרגיש כבצק לחם טרי, ובשילוב עם חמיצות – להזכיר לחם מחמצת.

מראה: צבע קש עדין, לעיתים חיוור מאוד. עכירות קלה מותרת. קצף לבן, צפוף וגבוה – לרוב לא מחזיק זמן רב. מוגזת מאוד.

טעם: חמיצות לקטית נקייה דומיננטית – עשויה להיות חזקה. טעמי חיטה לחמית־דגנית ניכרים. אין מרירות מורגשת – החמיצות מאזנת במקום המרירות. לעולם לא חומץ. פרי קל אפשרי – אפרסק, לימון או תפוח חמוץ. סיומת יבשה מאוד. האיזון חמוץ, אך נוכחות מאלטית צריכה להופיע. אין טעמי כשות. אין THP.

תחושת פה: גוף קל, אך לא מימי. פחמיצות גבוהה מאוד. ללא תחושת אלכוהול. חמיצות פריכה.

הערות: אופי ברט (Brett) – אם קיים – עדין, לרוב פירותי ופרחוני, לא ״פאנקי״. גרסאות מיושנות עשויות להציג תווים של סיידר, דבש, חציר או פרחים עדינים. בגרמניה נחשבת Schankbier – בירה קלה (7–8°P). גרסאות עם פרי/תבלינים יש להכניס לקטגוריות 29 או 30.

היסטוריה: סגנון מקומי מברלין. כונה על ידי חיילי נפוליאון "שמפניה של הצפון" בזכות האופי האלגנטי והמבעבע. בעבר היו גם גרסאות מעושנות או חזקות יותר. נדיר כיום בגרמניה, נפוץ יותר במבשלים קראפט בעולם.

מרכיבים אופייניים: לתת פילזנר וחיטה – לרוב לפחות 50%. תסיסה סימביוטית של שמרי אייל וחיידקי חומצה לקטית. לעיתים מערבבים בירות בגילאים שונים. שימוש בשיטת Decoction ומאש-הופינג. מדעני בירה גרמנים סבורים שברט חשוב לטעם הפירותי־פרחוני.

השוואה לסגנונות: לעומת למביק – חמיצות לקטית נקייה יותר, ברט מתון עד חסר, אחוז אלכוהול נמוך. לעומת Sour Beer או Catharina Sour – כבירה קלה יותר, לעיתים עם ברט.

נתונים טכניים:

OG: 1.028 – 1.032

FG: 1.003 – 1.006

IBU: 3 – 8

SRM: 2 – 3

ABV: 2.8 – 3.8%

דוגמאות מסחריות: Berliner Berg Berliner Weisse, Lemke Berlin Budike Weisse, Brauerei Meierei Weiße, Schell’s Schelltheiss, Urban Chestnut Ku’damm

23B. Flanders Red Ale

רושם כללי: אייל בלגי חמצמץ ופירותי בצבע אדמדם־חום, מיושן בעץ – עם טעמי מאלט קלוי תומכים ומורכבות פירותית. סיומת יבשה וטאנית מזכירה יין אדום מיושן.

ארומה: פרופיל מורכב של חמיצות ופירות, עם תוספת מאלט. פירותיות גבוהה – דובדבנים שחורים, תפוזים, שזיפים, דומדמניות או ״עור פירות״. תוספות אפשריות: וניל, שוקולד או פנולים פלפליים – ברמה נמוכה עד בינונית. חמיצות מתונה עד גבוהה – לעיתים מעט חומץ (אך לא דומיננטי). ללא ארומת כשות.

מראה: אדום כהה, בורדו או חום־אדמדם. צלולה מאוד. קצף לבן עד בז’ בהיר, שמירה ממוצעת עד טובה.

טעם: טעמי מאלט מתונים עד גבוהים – רכים, קלויים מעט. פירות עזים – כמו בארומה. חמיצות מורכבת, בינונית עד גבוהה – לא רק לקטית. חמיצות חומצית־חומצית מתקבלת, כל עוד מאוזנת. ככל שהחמיצות עולה, כך המאלט נחלש (ולהפך). וניל, שוקולד או פנולים – אופציונליים. אין טעמי כשות. מרירות מתונה ומאוזנת, לרוב לצד המאלט. טאנינים וחומצות תורמים לאיזון ומבנה. חלק מהגרסאות ממותקות – ומעגלות את החמיצות.

תחושת פה: גוף בינוני – לעיתים מועצם מטאנינים. פחמיצות נמוכה עד בינונית. עפיצות קלה עד בינונית. חמיצות עוקצנית אך מרעננת. סיום מתוק־חמצמץ אפשרי.

הערות: תיאור “כמו יין” לא מתכוון לזהות מוחלטת – אך לעיתים מזכירה בורגון חמצמץ. הסגנון מתפתח לאורך יישון ממושך (עד שנתיים) בעץ גדול (foeder), לעיתים בשילוב עם ערבוב בירה צעירה וותיקה, ולעיתים עם מיתוק נוסף. חמיצות חומץית מתקבלת, אך אינה המקור הבלעדי. חומץ מכיל פי 6 יותר חומצה מלמיק טוב. גרסאות עם פרי – בקטגוריית 29A.

היסטוריה: סגנון מקומי ממערב פלנדריה, מזוהה עם מבשלת Rodenbach מ־1821. היישון בעץ והבלנדינג בהשראת המסורת האנגלית. מיכאל ג’קסון הפריד בין Flanders Red ל־Oud Bruin בזכות ההבדל בטעם – אף שבבלגיה נחשבים למשפחה אחת.

מרכיבים אופייניים: לתת וינה/מינכן, לתת קרמל מגוון, תירס. כשות אירופי חלש (אלפא נמוכה). תסיסה עם סכרומיצס, לקטובצילוס וברט. יישון בעץ. לעיתים ממותקת.

השוואה לסגנונות: פחות מאלטי־עשיר מ־Oud Bruin, לרוב חמצמץ־פירותי יותר עם חמיצות אצטית עדינה.

נתונים טכניים:

OG: 1.048 – 1.057

FG: 1.002 – 1.012

IBU: 10 – 25

SRM: 10 – 17

ABV: 4.6 – 6.5%

דוגמאות מסחריות: Rodenbach Classic, Rodenbach Grand Cru, Duchesse de Bourgogne, New Belgium La Folie, Vichtenaar Flemish Ale, Cuvée des Jacobins

23C. Oud Bruin

רושם כללי: אייל בלגי כהה, מאלטי ופירותי, מיושן ובעל חמיצות עדינה. כולל טעמי קרמל־שוקולד, ולעיתים גם אלכוהול משמעותי.

ארומה: מאלט עשיר עם אסטרים פירותיים וחמיצות יישון. אסטרים בינוניים עד גבוהים – לרוב מזכירים צימוקים, שזיפים, תאנים, תמרים, תפוזים, דובדבנים שחורים או שזיפים מיובשים. מאלט בינוני־נמוך עד גבוה – קרמל, טופי, מולסה או שוקולד. פנולים פלפליים קלים – אופציונליים. חמיצות עדינה מותרת – לא צריכה להיות אצטית דומיננטית. ללא ארומת כשות. גרסאות מיושנות עשויות להציג תווים מחומצנים של שוקולד, אגוזים או שרי.

מראה: חום־אדמדם כהה עד חום. צלולה מאוד. קצף בצבע שנהב עד בז’ בהיר – שמירה בינונית עד טובה.

טעם: מורכבות מאלטית־פירותית עם טעמי קרמל כהה או סוכר שרוף. מאלט בינוני־נמוך עד גבוה, תואם לארומה. פירותיות בינונית עד גבוהה – כמו בארומה. פנולים פלפליים קלים – אופציונליים. חמיצות קלה לרוב מתפתחת בבירות מיושנות, יחד עם תווי שֶרי, ויוצרת פרופיל של ״מתוק־חמצמץ״. חמיצות לא צריכה להיות אצטית־חזקה. אין טעמי כשות. מרירות מתונה מאוד. איזון כללי מאלטי, אך עם פירותיות וחמיצות מורגשות. ניתן לבלנד ולמתק לפי הסגנון.

תחושת פה: גוף בינוני עד בינוני־מלא. פחמיצות נמוכה עד בינונית. ללא עפיצות. גרסאות חזקות עשויות לחמם מעט.

הערות: תהליך יישון ובלנדינג של צעירה עם מיושנת מעניקים עידון ומורכבות, ומרככים חמיצות חדה. סגנון שתוכנן להתיישנות – גרסאות בעלות אופי מיושן נחשבות איכותיות יותר. גרסאות עם פרי – בקטגוריית 29A.

היסטוריה: סגנון מקומי ממזרח פלנדריה, מזוהה עם מבשלת Liefmans מהמאה ה־17. נחשב בן משפחה של Flanders Red – אך שונה ממנו בטעם, ולכן הופרדו על ידי מיכאל ג’קסון. Liefmans Goudenband היא ההשפעה המרכזית של הדור המודרני. אין קשר ללגר ההולנדי המתוק שנושא אותו שם.

מרכיבים אופייניים: לתת פילז, לתת קרמל כהה, תירס, כמות קטנה של לתת צבע. כשות עם אלפא נמוכה. תסיסה עם סכרומיצס ולקטובצילוס. יישון. מים עם תכולת מגנזיום וביקרבונט אופיינית לאזור.

השוואה לסגנונות: יותר מאלטי ועמוק מ־Flanders Red – עם קרמל, טופי ושוקולד. פחות חמיצות אצטית, פירותיות יותר מאלטית. לרוב באלכוהול גבוה יותר. לא כמו למביק – לא תסיסה ספונטנית, וללא חיטה.

נתונים טכניים:

OG: 1.040 – 1.074

FG: 1.008 – 1.012

IBU: 20 – 25

SRM: 17 – 22

ABV: 4.0 – 8.0%

דוגמאות מסחריות: Liefmans Goudenband, Liefmans Oud Bruin, Ichtegem Oud Bruin, Petrus Roodbruin, VanderGhinste Roodbruin, pFriem Oud Bruin

23D. Lambic

רושם כללי: אייל בלגי חמוץ למדי ולעיתים גם ״פאנקי״, עם חמיצות שתופסת את מקומה של המרירות. ת.

ארומה: בגרסאות צעירות – חמיצות עזה עם פירותיות. בגרסאות מיושנות – ארומות ברט מורכבות: אדמה, חציר, עור, ״סוס״, ציטרוס, פרי־גלעין או רובהב. טעמי מאלט – לחמי, חטי או דבשי – לעיתים מורגשים. אין כשות. אין תווים של חומצה אצטית, עשן, סיגרים, גבינה או חמיצות מעיים – נחשבים לפגמים.

מראה: צבע צהוב־זהוב עד זהוב כהה. מתכהה עם הגיל. עכירות משתנה – גרסאות צעירות לרוב עכורות, מבוגרות יותר – צלולות. קצף לבן לרוב מתפוגג במהירות.

טעם: חמיצות לקטית ברורה ופרי בגרסאות צעירות. חמיצות מורכבת ואיזון בגרסאות מיושנות. תווים ״פאנקיים״ אפשריים – כפי שתוארו בארומה. מעט מאלט חטי או דגני. מרירות מתחת לסף התחושה – חמיצות מאזנת. סיום יבש – יובש מתגבר עם הגיל. אין טעמי כשות.

תחושת פה: גוף קל עד קל־בינוני – לא מימי. חמיצות עוקצנית (אך לא עפיצות חדה). גרסאות מסורתיות – כמעט ללא גז. גרסאות בבקבוק עשויות לפתח פחמיצות קלה עד בינונית עם הזמן.

הערות: בירה לא מעורבבת – מייצגת את אופי המבשלה. מוגשת לרוב צעירה (6 חודשים), חמוצה־חד־ממדית – טעמי ברט עמוקים מתפתחים רק לאחר שנה ומעלה. טעמי חומץ/סיידר לא רצויים. הבקבוקות נעשות רק לאחר סיום מוחלט של התסיסה. גרסה ממותקת עם סוכר גולמי בעת ההגשה נקראת Faro.

היסטוריה: בירה בתסיסה ספונטנית, כפרית, מהאזור סביב בריסל (עמק סן ופאייטנלאנד). המסורת נמשכת מאות שנים.

מרכיבים אופייניים: לתת פילז, חיטה לא מלתתת. כשות מיושן (3+ שנים) לתכונות שימור בלבד. תסיסה ספונטנית בחביות עץ ישנות.

השוואה לסגנונות: חמיצות פשוטה יותר מ־Gueuze. פחות מורכבות. מוגש לא מוגז, בעוד ש־Gueuze מוגז מאוד.

נתונים טכניים:

OG: 1.040 – 1.054

FG: 1.001 – 1.010

IBU: 0 – 10

SRM: 3 – 6

ABV: 5.0 – 6.5%

דוגמאות מסחריות: Cantillon Grand Cru Bruocsella, Boon, De Cam, Drie Fonteinen, Girardin, Lindemans, Timmermans